פרשת השבוע

מה פשר העקרות של אמותינו החוזרת על עצמה אצל שרה, רבקה ורחל? למה הכל כל כך קשה? מה ניתן ללמוד מכך על האמהות ויותר מכך על עצמינו?

חז"ל עמדו במדרשיהם על ציר המשותף לכל פרשיות השידוכין שבתורה. כולן התרחשו על הבאר.מהו א"כ,סודה של הבאר ? האם היתה היא בבחינת ה"ברזלים של בני עקיבא" או שמא יש בה רמז עמוק יותר לעניין השידוכין ? 

ביום השלישי זוכה אברהם לראות את המקום. מה בדיוק הוא ראה ואיך הוא ידע שזה זה?

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: לך לך – להנאתך ולטובתך. ושם אעשך לגוי גדול … (רש"י שם).

האם ההליכה היתה כטובת הנאה? מה רוצה לומר לנו רש"י?

בפרשת נח היונה מקבלת תפקיד כמעט ראשי כמבשרת סוף תופת המבול לאנושות. האם זה היה כל תפקידה?

בשל הקשיים בתפקוד הנהגה כאשר היא נמצאת בחקירות נשמעת מידי פעם ההצעה כי כל עוד ההנהגה נמצאת בשלטון יש להניח לה לתפקד, ללא חשש מחקירות. מה דעת התורה על כך?על כך במאמר הבא ואין ספק שהנושא אקטואלי

לא תוכל להתעלם- זה גם אחד המקורות לחייב אותנו לצאת למאבק למען זכויותיו של אחר, אם הוא איבד אותן, או שהם "הלכו לאיבוד" בסבך הביורקרטיה. אנו לא חיים למען עצמנו בלבד, וחלק מהסולדיריות שאנו מצווים עליה היא האחריות על אבידתם של אחרים. לא תוכל להתעלם

חזון המשפט מוצג בתורה, איך מתמודדים מול הפער  הקיים כיום במערכת המשפט?

אין האדם אדון למאורעות הבאים עליו, אולם הוא אדון לנשמתו, לרוחו ולנפשו, והוא בעל יכולת לדעת טוב ורע, לבחור בהר הברכה ולברוח מהר הקללה.

עלינו לפעול להוסיף רוח, לחזק את הזכרון לשורשינו ולהפיח מחדש את רוח האמונה בעם. רק רוח זו היא אשר בכוחה להשיב את עוצמתינו ובטחוננו, ולהחזיר את גאון עוזנו ותפארתנו. בבחינה זו, כל אחד ואחד מאיתנו יכול וחייב להיות חייל בחזית המלחמה הרוחנית, מלחמת "הזכרון".