פרשת חיי שרה, עוסקת בתחילתה וגם בסופה במוות – מותם של שרה, אברהם, וישמעאל. אעפ"כ נקראת הפרשה פרשת חיים – חיי שרה. עיקרה של הפרשה הוא דווקא בעיסוק בהמשך החיים , בדאגה לדור ההמשך, לשידוכם של יצחק ורבקה. חז"ל עמדו במדרשיהם על ציר המשותף לכל פרשיות השידוכין שבתורה. כולן התרחשו על הבאר, וכך דרשו חז"ל על משה רבינו בשמות רבה : "וישב בארץ מדין וישב על הבאר = קלט דרך אבות. שלושה נזדווגו להן זיוגיהן מן הבאר. יצחק יעקב ומשה". הבאר ע"פ חז"ל, היתה מקום אופטימלי למציאת זיווג הגון. מהו א"כ,סודה של הבאר ? האם היתה היא בבחינת ה"ברזלים של בני עקיבא" או שמא יש בה רמז עמוק יותר לעניין השידוכין ?
חז"ל בריש מסכת סוטה, עמדו על הסתירה במדרשי חז"ל, בעניין זיווגו של אדם. וכך דרשו שם :
אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן וקשין לזווגן כקריעת ים סוף …ומקשה שם הגמ' : איני והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני מחד טוענים חז"ל כי זווג הוא דבר קשה ככקי"ס , אמנם מאידך ע"פ המדרש בגמרא הזיווג מקורו, בנבואה בבת קול. מיישבת זאת הגמ' : לא קשיא הא בזוג ראשון הא בזוג שני: תירוץ הגמ' מצריך עיון. מאי נפק"מ בין זיווג ראשון לזיווג שני, ומהי בכלל ההגדרה של ראשון ושני ?
יתרה מכך, ע"פ הגמ' , כל השתדלותו של אליעזר עבד אברהם נראית מיותרת לחלוטין, שהרי משמים נגזר טרם לידתו של יצחק מי תהא בת זוגתו ! נוכל להבין זאת ע"פ הסברו של רש"י לחילוק שמבצעת הגמ', וכך פירש: זוג ראשון – לפי המזל: זוג שני – לפי מעשיו וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו:
בת הקול, מסביר רש"י, אינה גזירה – אלא ייעוד. זהו פוטנציאל גלום , הזקוק למימוש. אמנם כדי לממשו, צריך האדם להיות זכאי במעשיו, שהרי יכול במו ידיו לאבד את מזלו. וכך מסביר היעב"ץ בהגהותיו :"ואין בכל גזירה מוחלטת ולא ביטול ושינוי רצון, אלא הוא כעין היעודים הטובים והרעים שבתורה : "אם בחוקותי תלכו – ונתתי גשמיכם" שאם יקיימו התורה – יתקיים הייעוד, ואם לא – יקויים הופכו – הרי שהגזירה תלויה בבחירת האדם".
אכן , אומרים חז"ל, לכל אחד יש את האחת שלו, שהותאמה לו עוד טרם לידתם. אך האם יזכה הוא להשתדך לה ? זה כבר תלוי במעשיו. כאן כבר טמון הקושי שהרי הכל בידי שמיים חוץ מיר"ש.זהו גם יסודה של הבאר. ישנן שלשה מקורות מים שונים מהן נהנה האדם. בור מעיין ובאר.
הבור – כל כולו מעשה ידי אדם שחפר וצבר לתוכו מים.
המעין – כל כולו בידי שמים, ללא כל מגע יד אדם.
הבאר, לעו"ז, הינה השילוב בין שניהם. יש בתוכה מי תהום, הקיימים בעולם מששת ימי בראשית. הפונציאל גלום באדמה עוד מראשית היצירה. אמנם כדי לזכות במים – צריך האדם לחפור,להשתדל. ללא השתדלות – לא יחשפו המים בעולם. הבאר מסמלת את יסוד השידוך. הפוטנציאל הנבואי קיים בעולם עוד בטרם כל יציר נברא, אמנם מימושו תלוי בחפירה – בבחירתו של האדם.
על כן מצאו האבות את שידוכיהם על הבאר -שם זכו לזיווגן הגון, לא רק ע"פ הנבואה, כ"א גם ובעיקר ע"פ מעשיהם וזכויותיהם.
