תושבים כותבים

למחרת האירוע המזעזע בכפר דומא ובעקבות מה שהתברר כרצח במצעד הגאווה- כתב הרב צבי קורן, רב קהילת כינור דוד ורב תיכון אמי"ת רננים את הדברים הבאים: "קמנו למציאות קשה ומזעזעת לשמע הרצח המחריד בכפר דומא. אנו בושים ונכלמים על מעשה כה שפל ואכזרי. האלימות הפושה בארצנו היא הפכה המוחלט של התורה".

האם ההתנתקות של שופטי בג"צ מהמציאות הישראלית מצדיקה הרמת יד על הריבון? אריה פרידמן נזכר ברבי חנינה ואמרתו בפרקי אבות על "שלומה של מלכות".

האם מנהגי האבלות והתענית הם ביטוי לכפיות טובה כלפי הקב"ה? ישראל תשע"ה משקפת ריבונות מסוג שעם ישראל מעולם לא זכה לו, מספר התושבים הרב ביותר מאז ומעולם, עצמאות כלכלית, עוצמה צבאית לימוד תורה וקיום מצוות בהיקף שמעולם לא היה קיים בהיסטוריה היהודית! איך אפשר לומר "למה לנצח תשכחנו"? ובכל זאת – מה הרלוונטיות של תשעה באב לימינו?

בשבוע שעבר סיים בני מסלול ביחידה. כשהתקבצנו בשבת בצהריים כל המשפחה לכבוד ציון הדרך שעשה עד עכשיו ולאחל לו בהצלחה בהמשך דרכו הצבאית, התפללתי- "הלוואי שהקיץ הזה יהיה משעמם".

בשבוע שעבר הלכה לעולמה אמונה ירון, בתו הבכורה של ש.י עגנון. חבל שההודעה על מותה לא הדהדה כראוי בתקשורת. תחושה אישית שלי- לא חלקנו לה את הכבוד הראוי.

לירושלים פינה חמה, מיוחדת ומקודשת בכתביו של ש"י עגנון. בין השאר מגדיר אותה עגנון בשפתו העשירה:  "ירושלים כל האקלימים חוברו בה יחדיו" [עגנון- "לפנים מן החומה"].

הרב רונן מביע עמדה בעקבות ההסכמים הקואליציוניים עם החדר וגם מודה בטעותו.

בתגובה לפרובוקציה של נשות מרץ שהתייצבו בעזרת הגברים בתפילת קבלת שבת "ברחובה של עיר", כותב ראש המועצה הדתית, אריה פרידמן, את תגובתו הנחרצת כנגד מי שרוציות לכפות את דעתן על נשים אחרות בשם הדמוקרטיה. כפיה חילונית היא גם אקט לא דמוקרטי.

בעיצומן של עשרת ימי גבורה מתעלות ברכות השחר מהמימד האישי-הפרטי אל המימד הכללי-לאומי. "זוקף כפופים, מתיר אסורים, אוזר ישראל בגבורה, עוטר ישראל בתפארה".

אריה פרידמן, יו"ר המועצה הדתית, יצא בהודעה לראשי בתי הכנסת ולרבני קהילות בעיר בה הסביר את אירועי השבוע הסוער ואת המהלכים שגרמו לביטול השכרת האולם על ידי עיריית רעננה לכת המיסיונרית 'עדי השם'.