פרשת השבוע

"וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת:…וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכֲכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים"- מאמר מעמיק על שני הכרובים.

מהו כוחה של האמירה "נעשה ונשמע" במעמד הר סיני הפלאי? האם אמירה זו מבטאת הכנעה או אמירה של כח?

"וישמע יתרו…": "מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק ". אז מה החידוש בשאלת הגמרא?

במרכזה של הפרשה עומדת שירתם המופלאה של משה וישראל. אולם, לא תמיד אנחנו נותנים את הדעת לשירתן של מרים והנשים. העיון בשירה קצרה זו ילמד אותנו שמשמעות מיוחדת יש לשירה זו, והיא מלמדת אותנו מסר גדול שחשוב לאמץ אותו.

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב, ב), בפרשת השבוע שלנו, פרשת בא, מיוסד לוח השנה עברי. בואו נכבד אותו.

פרשת שמות מגוללת את הדיאלוג המרתק בין משה רבנו לקב"ה במהלך ההתגלות בסנה. משה רבנו מסרב בכל תוקף להתמנות לתפקיד הגואל. רוב טענותיו של משה באות ממקום של ענווה, כאילו הוא אינו ראוי להוביל את המשימה. ברם, טענה אחת של משה, מופנית לכאורה כלפי העם. " וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי: כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'" (שמות ד' א').

"אל הארץ” – אורן ברט מחפש את המשמעות הארצישראלית הטמונה בפרשה ואת הקשר העמוק, המיוחד והמהותי של התורה לעם ולארץ:

יוסף אינו מוכן לשעבד איש – לא את אחיו ואפילו לא את המצרים המציעים את עצמם לעבדים. אלפי שנים לפני

לא בכדי ראו חכמי החסידות בנאומו של יהודה מודל של לקיחת אחריות. חכמים הבינו שהתייצבות מאחורי הבטחות והתחייבויות, הם המרכיב

חג החנוכה מציין, כידוע, לא רק נצחון מלחמתי של המכבים על היוונים , כי אם גם ובעיקר נצחון והישרדות במלחמת תרבות. גם סיפורו של יוסף, גיבור הפרשות הבאות הוא סיפור של מאבקי תרבות, סיפור של סכנות רוחניות ותרבותיות העוברות עליו, ויכולת אדירה לגבור על הסכנות ולהישאר נער עברי. שמו של חג החנוכה, מקורו מלשון חינוך. ע"י הבנת שורשי המאבקים בחנוכה ובפרשת השבוע, ניתן ללמוד יסודות חינוכיים עצומים.