"וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו, כי הוציא ה' את ישראל ממצרים". ומביא רש"י את הגמרא במסכת זבחים (דף קט"ז): "מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק " . שאלת הגמרא תמוהה היא. הרי התורה בפירוש אומרת מה הייתה השמועה אותה שמע יתרו :"כי הוציא ה' את ישראל ממצרים" ואם כן , מה השאלה – "מה שמועה שמע ובא "?
נראה שחז"ל הוסיפו מילה אחת אשר לא כתובה בתורה , המבהירה את העניין.
התורה כותבת רק "וישמע יתרו". בכך אין שום חידוש, שהרי כל העולם שמע על יציאת מצרים, כמו שכתוב :"שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת". אבל מעלתו של יתרו הייתה בכך שהוא לא רק שמע אלא גם בא, וכמו שאמרו חז"ל :"מה שמועה שמע ובא ?"
בידוע שיש מרחק גדול בין שמיעה לעשייה. בעוד שעל השמיעה אין הניסיון כל כך קשה, שהרי קל מאד לשמוע, הרי שעל העשייה קיימת מלחמה של ממש , ויצר הרע משקיע את מיטב מאמציו כדי שהאדם לא יגיע לידי עשייה , אלא יסתפק במה ששמע. בזאת ניתן להיווכח בחיי היום יום. אנשים ממשיכים לעשן למרות שיודעים שבכך הם מקצרים את חייהם. אדם שומע דבר הלכה ומבין את חשיבותה, ולמרות זאת יישום הדבר להלכה קשה עליו מאד.
על כך אנו מתפללים כל בוקר :"וכוף את יצרינו להשתעבד לך" ,כלומר : אנו מבקשים מהקב"ה שיכוף את יצרינו לעשות את מה שאנו שומעים ורוצים, אלא רק שאיננו יכולים. זוהי גדולתם של ישראל אשר הצהירו "נעשה ונשמע" בזמן מתן תורה. לא זו בלבד שלא נסתפק בשמיעה, כי אם גם נפתח בעשייה ללא תנאי וללא סייג.
יהי רצון שנזכה לא רק "לשמוע וללמוד" אלא גם "לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה".
