"וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת:…וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכֲכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים… וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כ"ה)
עניינם של הכרובים ותפקידם בתוך המשכן מצריכים עיון מרובה. הכרובים הינם לכאורה המקום דרכו מדבר הקב"ה עם משה, כלומר: שיאה של ההתגלות האלוקית במשכן. מאידך, הסמלים של הכרובים נראים הפוכים לחלוטין מאידיאל זה. ראשית, מדובר בפסלים עם דמות של תינוק ותינוקת, דבר שנאסר מפורשות בעשרת הדברות:" לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ". מדוע אם כן נותן הקב"ה לגיטמציה לפסל מעין זה במקום השכינה ובוחר בו "כמרכז התקשורת העולמי"?
זאת ועוד, ע"פ מדרשי חז"ל היו הכרובים עשויים באופן שלא היה עובר כל קריטריון של צנזורה היום. "אמר רַב קְטִינָא, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹלִין לָרֶגֶל – מְגַלְלִין לָהֶם אֶת הַפָּרֹכֶת, וּמַרְאִין לָהֶם אֶת הַכְּרוּבִים שֶׁהָיוּ מְעוּרִין זֶה בָזֶה, וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם, רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כְּחִבַּת זָכָר עִם נְקֵבָה" (יומא, נד.). מסביר שם רש"י: "הכרובים – מדובקין זה בזה, ואחוזין ומחבקין זה את זה, כזכר החובק את הנקבה". המילה "מעורין" באה משרש המשותף עם שרש המלה "ערווה". הכרובים היו מדובקין זה לזה באופן כה אינטימי עד כדי כך שכאשר נכנסו הבבלים לקדש הקודשים בהחריבם את הבית הראשון נדהמו הם לגלות את צורת הכרובים, וכך מתארים זאת חז"ל בגמרא שם : "אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו נכרים להיכל, ראו כרובין המעורים זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה, יעסקו בדברים הללו?! מיד הזילום, שנאמר: כל מכבדיה הזילוה, ראו ערותה". במבט פשטני, מקומן של הכרובים, דמויות של תינוקות מזווגים, לא יכירנו בבית המקדש ובודאי שלא בבית קודשי הקודשים, לשם היה נכנס רק הכהן הגדול אחת בשנה בלבד.
מקום משכנם של הכרובים היה, כאמור, בקודש הקודשים מעל ארון העדות. מהי משמעות המושג "קודש הקודשים"? המושגים "קודש" ו"חול" ניתנים להגדרה באופן פשוט למדי. הקודש הינו כל דבר המובדל ומופרש מעניני החומר, ומקושר בקב"ה, ומאידך החול הינו כל דבר אשר אינו מחובר לקב"ה. מהו א"כ קודש הקודשים? הרב קוק (אורות הקדש ב' שי"א) מגדיר את המושג בהאי לישנא: "יש עולם של חול, ועולם של קודש… העולמים סותרים זה את זה. כמובן, הסתירה היא סובייקטיבית. האדם בהשגתו המצומצמת אינו יכול לפשר בין עולם החול ועולם הקודש, ואינו יכול להשוות את סתירותיהן, והן אמנם מיושבות ברום עולם, במכון קודש הקודשים". כלומר: קודש הקודשים הוא חיבור עולם הקודש והחול, היכולת להתעלות מעל סתירות העולם ולגלות שהקודש והחול אינם סותרים זה את זה, אלא מביאים, בחיבורם העמוק והטהור, לשלמות הגדולה ביותר.
מאחר וקודש הקודשים הינו יסוד הקשה לתפיסה, בשל השגתינו המצומצמת, לכן רק הכהן הגדול, שהיה גדול מאחיו, לא רק ברוחניות, אלא אף בנוי בעושר ובכח (יומא יח.), יכול היה להכנס לשם. הוא היחיד אשר היה לו הכח האמיתי להבין וליישם את קודש הקודשים, ע"פ דמותו ותכונותיו הרוחניות והגשמיות.
כזה היה גם מקומן של הכרובים, המבטאים את שיא עומקה של היהדות. התפיסה, בה אפילו קשר ברית בין זכר ונקבה, כאשר הוא מופיע בצורה הטהורה והקדושה, הינו חלק מעולם הקודש שלנו, ומקומו ביחד עם ארון הברית בקודש הקודשים. על כך מרמזין דמות תינוק ותינוקת אשר עדיין לא טעמו טעם עבירה. התורה בחרה דוקא בחיבור זה של הכרובים, לסמל את קשר האהבה הנצחי והטהור בין כנסת ישראל לקב"ה.
באופן דומה, מלמדנו שלמה המלך על אהבה זו שבין הקב"ה לכנסת ישראל באמצעות תיאורי האהבה הגשמיים ביותר. "אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא…שֶׁאֵין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי כְּיוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶש קדשים" (משנה ידים, ג', ה'). זהו קודש הקודשים גופא, יכולת החיבור בין אהבה טהורה ובין זהב וכסף לארון העדות. חיבור זה בא לידי ביטוי גם בעבודת הקטורת (קטר=קשר) בקודש הקודשים, המערבת סממנים שריחם טוב עם סממנים שריחם רע – קודש וחול.
זהו יסוד השראת השכינה בעולם – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". בניגוד לעבודות הזרות אשר השתמשו בפסלים על מנת לעבוד אלילים בצורה פראית וחסרת מסגרת, נועד אלינו הקב"ה מתוך הכרובים, במקום הנסתר והאינטימי ביותר, מקום קודש קודשים, המקום בו ארץ ושמיים נושקים זה לזה. אשר על כן דרשו חז"ל (במדבר רבה ד' י"ג):
"עשה בו שני כרובים – שהם חביבים כנגד שמים וארץ שהיה בהם מושבו של הקב"ה ..כך השכינה נתונה למעלה מב' כרובים שנתונין מזה ומזה"
