טרנדים

בשבוע שעבר קפצתי לטיסה לניו יורק, והתרגשתי מהחופשה המתקרבת. בתוך דקות ספורות גיליתי שהמקום שלי באמצע, בין שני נוסעים רחבי

ביום שבת אחר הצהריים, כשפתחתי את הארון במבואת הבית והנחתי יד על שקי תפוחי האדמה שהבאתי מהשוק, שמתי לב לנבטות

כשביקרתי באתר בנייה ענק בפריס לפני כמה חודשים, נדהמתי לגלות שכל השרשרות והמנופים פועלים בשקט יחסי, ללא רעש מנועי דיזל

לפני כמה לילות, כשישבתי עם פופקורן וצפיתי בנטפליקס, מצאתי את עצמי מתחיל בסדרה חדשה—ואז בלי ששמתי לב גלשתי ישר לשעות

כשביקרתי בכפר חקלאי בשינג’יאנג, ראיתי שטחים שהיו במשך שנים שוממים עקב מליחות גבוהת של הקרקע. היום, בזכות עבודה משותפת של

לפני שבועיים חזרתי מחופשה של חמש ימים, ופתחתי את דלת הבית לציפייה למפגש חמים עם “צ’רלי” שלי. במקום זאת, קיבלתי

במהלך פרויקט גמר בקורס הנדסה מתקדמת פגשתי לראשונה את שמו של הרמן גלוארט, אבי המתמטיקה של טורבינות הרוח. גלוארט פיתח

לפני זמן קצר נכחתי בהדגמה מדהימה שבה סורק X-ray ברזולוציה גבוהה שולח גלי אור דרך מגילות פפירוס שבור וקרוע, ובינה

בערב אחד, כשגלשתי בטיקטוק וראיתי שהמהירות של הגלים החברתיים היא כמו רוח סערה, נתקלתי בפוסט של אינדי קלינטון מסידני, ששיתפה

כשנכחתי בכנס פיזיקה קוונטית בתל אביב, הרגשתי שמשהו בעולם המדע עומד להשתנות. החוקרים השתמשו במדידות באטו-שנייה – אורך זמן שבו