טה-נהיסי קואטס מאמין שהוא מבין את המצוקה ואת העוול איתם מתמודדים הפלסטינים בתוך ומעבר לקו הירוק של ישראל, ושהוא נאלץ מוסרית לתמוך בשמם מכיוון שהוא אפרו-אמריקאי – "אדם נכבש" כפי שהוא מתאר את עצמו.

אני גם שחור, ויהודי, ויש לי אילוץ אחר – לקרוא את אנטי-ציונות וכן, אנטישמיות בבסיס ספרו החדש של קואטס, "המסר".

הבעיה היא שקוטס, למרות הטענה שלו בדבר רישיון גזעני, יודע מעט מאוד על ישראל ופלסטין – הוא היה שם פעם אחת, בקושי 10 ימים – והבהיר שאין לו עניין בהצגת קולות ישראלים שאינם דוגלים בדעותיו האנטי-ציוניות.

כל זה ידוע כבר שבועות, מאז שקואטס – מבקר נערץ על מורשת גזענות ואי שוויון של אמריקה – חשף את הנושאים של הספר המיוחל הזה לפני חודשים. עם זאת, מה שרבים אולי לא ציפו הוא האופן שבו האנטישמיות שמדביקה את הספר כבר החלה להתפשט בתרבות.

אבל שוב, אף אחד לא צריך להיות מופתע – כי כך עובדת האנטישמיות – באופן ערמומי וטפילי, כדברי הסופר והפילוסוף הקנדי-לבנוני-יהודי. גד סעד.

התפשטות החשיבה השמאלנית הקיצונית, כותב סעד, מתבטאת כמו מיאזמה אידיאולוגית שמדביקה את כל מה שהיא נתקלת בו בדרסנות ובחסינות.

הנשורת האחרונה מפרסום הספר החדש המסר מאת טה-נהיסי קואטס מצביע על כך שאנטי-ציונות ואנטישמיות פועלות כמעט באותה צורה – במיוחד בשילוב עם פוליטיקה של גזע וזהות. רק המסר של The Message מוגדל על ידי רוח הרפאים של הגזע, והיכולת שלו לפגוע בחילופי דברים אינטלקטואלים מתוך חשש לביטול, שנקרא "גזעני" או גרוע מכך.

הרמז הראשון לכך שהמסר הדביק את התרבות סביבו הגיע בשבוע שעבר במהלך הופעה של קואטס ב-CBS Morning News. שם, המחבר הסתכסך עם העוגן טוני דוקופיל, לבן ויהודי וקרא תיגר על השמטת הקולות הפרו-ישראלית של קואטס יחד עם כישלונו לכלול בספר, כל אזכור של טרור פלסטיני או אלימות.

הנשורת הייתה מהירה ודרמטית; בתוך כמה ימים הראיון – שתומכי קואטס ראו בו תרגיל בהשגת יתר ובפריבילגיה לבנים; המתנגדים כדוגמה לבדיקה מאוחרת – האפילו על הספר עצמו כסיפור החדשותי. רֵאשִׁית, CBS צינזה את דוקופיל על אי עמידה בתקני הראיונות ברשת. כאשר פרטים על הפגישה ההיא הודלפו. קבוצות יהודיות, כולל הליגה נגד השמצה, הגיעו להגנתו של דוקופיל. ואז, כל הפרשה הסתיימה על שולחנה של אשת העסקים המיליארדרית שרי רדסטון, שמכר לאחרונה את CBS לקבוצת משקיעים חדשה.

רדסטון, שהוא יהודי, כבש את CBSהמתאר את פעימת המצח של DoKoupil כ"טעות". נראה שרבים מעמיתיו של דוקופיל מסכימים, אבל לפי הדיווחים הם חוששים לסנגור בשמו מחשש ש"יודח" על ידי בכירים ברשת. נכון לרגע זה, CBS – בסיוע יועץ DEI שנקרא בהכרח – נראה היה ממוקד בפשוט לשים את כל הסאגה מאחוריהם.

אבל לא קואטס. כשהדרמה עם Dokoupil התגלגלה, קואטס המשיך במסע קידום הספרים שלו, שהפך במהרה לאירוע צער רב פלטפורמות. כמו הטפיל שסאד דיבר עליו בקדימות כה רבה, נרטיב הקורבן של קואטס הפך לוויראלי – בצורה הדרמטית ביותר בפודקאסט "What Now" של מנחה הדיילי שואו לשעבר טרבור נואה. יחד עם קואטס מתאר את דוקופיל כ"מפקד" בראיון המקורי של CBS, המחבר המשיך והצהיר – ללא אירוניה או איפוק – שהוא לא כל כך בטוח הוא לא היה מצטרף אלפי שודדי חמאס שתקפו את ישראל לפני שניים ב-7 באוקטובר.

אבל ההסלמות לא נעצרו שם. עד מהרה, תשומת הלב התפשטה אל נוח עצמו – כאשר סרנים דיגיטליים חדי עיניים חשפו שלל פוסטים אנטי-ישראליים ואנטישמיים ברשתות החברתיות שנעשה על ידי נח לפני יותר מעשור. "כמעט נתקל בילד יהודי שחצה את הכביש. הוא לא נראה בחציית B4 אבל עדיין הייתי מרגיש כל כך רע במכונית הגרמנית שלי!" נח צייץ בטוויטר בשנת 2009. "מאחורי כל מיליארדר ראפ מצליח עומד גבר יהודי עשיר", הוסיף ב-2014. אתה מבין את הרעיון. רגשות כאלה הם לא לגמרי מפתיע בהתחשב בכך שנוח, במהלך השיחה שלו עם קואטס, השווה את מצוקתם של עזה לאלו שנלחמים ב"המהפכה האמריקאית".

נחשף בעקבות הראיון עם קואטס – ובאותו שבוע הוציא נח ספר ילדים חדש – הציוצים הם כתב אישום מחורבן נגד האנטישמיות האחרונה של נח עצמו והדרכים שבהן חשיבה כזו מותרת כעת לחלחל עם כל כך מעט פיקוח או תוצאה. חלקית כאשר אלה שמבצעים את החלחול הם אנשים או צבע כמו נח וקוטס.

בתוך כל הבלגן הזה, השקפותיו של קואטס כלפי ישראל הפכו למוקד של יהודים וקבוצות יהודיות במיאמי גם בשבוע שעבר. שם הוא היה אמור להופיע ביוקרתי מרכז אדריאן ארשט במרכז העיר מיאמי, כחלק מאירוע בחסות חנות הספרים הספרים והספרים האהובה בעיר. לשני החללים יש אילן יוחסין ומוצא יהודי חזק. מרכז ארשט נקרא על שם אחת המשפחות היהודיות המובילות במיאמי (שבח רציני בעיירה מלאה בהן), לאחרונה יש בעלים יהודים.

ברחבי העיר, יהודים השתוללו על הגעתו הקרובה של קואטס – כועסים על כך שמרחבים המזוהים עם יהודים יקבלו בברכה אדם עם שובל נייר אנטי-ישראלי כל כך ברור וחסר תשובה. עם זאת, הבעיה היא שהם השתוללו בשתיקה – עם הפדרציה היהודית של מיאמי, גם לא הסניף של דרום פלורידה של ה-ADL, וגם לא המיליונרים או המיליארדרים שצרחו שקוטס יבוטל מוכנים לנקוט עמדה ציבורית נחרצת נגדו. מאחורי הקלעים קמפיינים בדוא"ל כן, אבל בלי הצהרות נוקבות או ראיונות עם התקשורת.

כפי שאמר לי יהודי בולט וזועם, "כולנו מפחדים להתמודד עם קואטס כי אנחנו מפחדים להיקרא גזענים".

בסופו של דבר, הוריקן מילטון, שקרע את פלורידה בשבוע שעבר, אילץ את קואטס להישאר בבית. אבל הוא עדיין יכול להופיע – ההזמנה של ארשט עדיין לא בוטלה, וקוטס סומך על ביישנות יהודית מקומית כדי לשמור על כך.

וכך, בקושי שבועיים לאחר יציאתו לאקרנים, The Message – והמסר שלו של צלבות מתוכננת ומסוכנת – לא רק חשפו את מידת הקנאות של מחברו, אלא תפסו רשת אמריקאית גדולה, שדרנים בעלי פרופיל גבוה, טיטאנים ותיקים בתעשייה. , מארח נערץ יליד דרום אפריקה ואחת הקהילות היהודיות הבולטות במדינה. ומי יודע מה עלול להתרחש השבוע.

זֶהוּ הטפיל של סעד בעבודה – בלתי ניתנת לכיבוי, בלתי ניתנת לעצירה, ובמקרה זה, מתרחבת כדי לשתול אמונות אנטי-ישראליות בכל התקשורת, התרבות והפיננסים האמריקאיים.

כשהגיע לשם, כפי שכבר התרחש בין קואטס לנוח, הנרטיב מתחיל להתפתח מחטאו הקדמון – החוצפה של קואטס בכתיבת ספר כה מתלהם – ליהודים ולישראל ול"אפרטהייד ישראלי" ו"רצח עם". וכך הטפיל שלח גרורות – וללא בדיקה, הוא ינצח.

כי כך תמיד ניצחו האנטישמיות והאנטי-ציונות – על ידי טשטש את השנאה שבבסיסן והפניית הזרקור אל המטרות היהודיות שלהן ולא אל עבריינים קנאים.