חוקרים זיהו מגוון רחב של תכונות ביולוגיות ברימון עם פוטנציאל לשימוש ביישומים רפואיים, כולל השפעות אנטי-מיקרוביאליות, אנטי-טפיליות, נוגדות חמצון, אימונומודולטוריות, אנטי-סוכרתיות, אנטי-דלקתיות, תומכות כבד וריפוי פצעים. על פי סקירה מקיפה חדשה שפורסמה בכתב העת בעל ביקורת עמיתים מדעי הווטרינריהתכונות אלו נתמכות היטב על ידי גוף המדע לרלוונטיות מיוחדת ברפואה הווטרינרית, שבה עמידות לאנטי-מיקרוביאלית ולאנטלמינציה, עקה חמצונית, הפרעות מטבוליות, והביקוש הגובר לחלופות בר-קיימא למוצרים סינתטיים מייצגים אתגרים גדולים.
הסקירה, שכותרתה "רימון (פוניקה גרנאטום L.) ברפואה וטרינרית: סקירה מקיפה של פעילויות פרמקולוגיות ויישומים טיפוליים ספציפיים למין", מספק סינתזה נרחבת של העדויות המדעיות העדכניות הנוגעות לשימוש ברימון ונגזרותיו. המחברים בחנו עדויות מעופות, מעלי גירה, חזירים, דגים, מאפיינים נלווים לבעלי חיים תרופתיים, ותשומת לב מיוחדת לבעלי חיים תרופתיים, ותשומת לב מיוחדת. קליפות, תמציות קליפות, שמן זרעים, מיץ ותכשירים אחרים שמקורם בצמחים.
הרימון משך עניין מדעי רב בגלל ההרכב הפיטוכימי העשיר במיוחד שלו, הכולל פוניקאלגינים, חומצה אלגית, אנתוציאנינים, פלבנואידים, אלקלואידים וחומצה פוניקית.
המאמר מפגיש צוות רב-תחומי של חוקרים ממוסדות אקדמיים, ביו-רפואיים ובריאות מובילים. במחקר מעורבים חוקרים המזוהים עם רשות הבריאות המקומית של Foggia (ASL Foggia), אוניברסיטת טמפל, אוניברסיטת Magna Graecia של Catanzaro, אוניברסיטת סיינה ו-Sbarro Health Research Organization (SHRO) הממוקם במרכז לביוטכנולוגיה, המכללה למדע וטכנולוגיה Temple University, המשקף שיתוף פעולה בינלאומי ובינתחומי בממשק המחקר הרפואה הוטרינרית, הרפואה הוטרינרית והתרגום הביו-רפואי.
מוצרי קליפת רימון מראים עדויות מבטיחות בעופות, המדגימים שיפור בביצועי הייצור, מצב נוגדי חמצון, חסינות הומורלית ופעילות נוגדת קוצידיות כאשר הם שולבים בתזונה. בבעלי גירה, תכשירי רימונים הוכיחו השפעות אנטי-טפיליות מבטיחות נגד נמטודות במערכת העיכול, בעוד שראיות מצביעות גם על יתרונות פוטנציאליים בשימור איכות הזרע במהלך הקפאה. בחקלאות ימית, תכשירים שמקורם ברימון הראו פעילות אנטי-טפילית נגד מונוגני זימים, יחד עם תכונות אנטי-מיקרוביאליות ונוגדי חמצון. עדויות מתעוררות בחיות לוויה מצביעות עוד יותר על יישומים פוטנציאליים במצבים כמו לישמניאזיס, מחלות דלקתיות וניהול פצעים.
היבט חשוב בסקירה הוא ההתמקדות שלו לא רק בפעילות הביולוגית של הרימון אלא גם בתרומתו הפוטנציאלית לרפואה וטרינרית בת קיימא. תוצרי לוואי של רימונים, במיוחד הקליפה, הם שאריות חקלאיות ועיבוד מזון בשפע השומרות על ריכוזים ניכרים של תרכובות ביו-אקטיביות. הוולורציה שלהם כמרכיבים פיטוביוטיים עשויה אפוא לתרום לפיתוח אסטרטגיות חלופיות לבריאות בעלי חיים ובו זמנית לתמוך בעקרונות של יעילות משאבים וכלכלה מעגלית. המחברים מדגישים את הרלוונטיות של פרספקטיבה זו בהקשר של התעניינות גוברת בחלופות טבעיות למעודדי צמיחה אנטיביוטיים וסוכנים אנטי-טפיליים סינתטיים.
רימון מייצג דוגמה משכנעת במיוחד כיצד ניתן לחקור ידע מסורתי באמצעות מדע ביו-רפואי וטרינרי מודרני. ההרכב הפיטוכימי המורכב שלו ורוחב הפעילויות הביולוגיות המדווחות על פני מיני בעלי חיים שונים מצביעים על פוטנציאל תרגום ניכר".
אנטוניו ג'ורדנו, MD, Ph.D., מחבר שותף, פרופסור, אוניברסיטת טמפל, ומייסד ומנהל SHRO
"עם זאת, האתגר המדעי הוא כעת לעבור מעבר לתצפיות ניסויות מבטיחות ולבסס תכשירים סטנדרטיים, פרופילים פרמקוקינטיים ספציפיים למין, נתוני בטיחות חזקים ומחקרים קליניים מתוכננים היטב", אומר ג'ורדנו.
"חקירת הפיטוביוטיקה שמקורה ברימון יוצרת גם הזדמנות לחבר בין בריאות בעלי חיים לקיימות ולכלכלה המעגלית", ממשיך ג'ורדנו. "הופעתו של הרימון כתוסף יעיל ובר קיימא תורמת לשימוש בתוצרי לוואי חקלאיים למשאב בעל פוטנציאל ערך. בנקודת מבט של בריאות אחת, מחקר מסוג זה יכול לסייע בשילוב בריאות בעלי חיים, ייצור מזון בר קיימא, שיקולים סביבתיים וחדשנות ביו-רפואית".
למרות העדויות המעודדות, המחברים מדגישים כי פערים משמעותיים מגבילים כיום את התרגום המיידי של תכשירים מבוססי רימונים לתרגול וטרינרי שגרתי. אחד האתגרים העיקריים הוא השונות המשמעותית בהרכב הפיטוכימי של תכשירים זמינים מסחרית, אשר עשויה להיות תלויה בזן, פרקטיקות חקלאיות, עיבוד לאחר הקציר, מתודולוגיית המיצוי ותנאי האחסון. לפיכך, הפיתוח של תכשירי רימונים סטנדרטיים ברמה וטרינרית, עם ריכוזים מוגדרים של תרכובות מפתח כגון פוניקאלגין וחומצה אלגית, מזוהה אפוא כעדיפות חיונית.
נושא קריטי נוסף נוגע לפרמקוקינטיקה והזמינות הביולוגית של תרכובות שמקורן ברימון. Ellagitannins כגון punicalagin עוברים טרנספורמציה במערכת העיכול ועוברים מטבוליזם על ידי המיקרוביוטה של המעי לאורוליטינים. מכיוון שהמיקרוביוטה של מערכת העיכול שונה באופן מהותי בין מיני בעלי חיים, תהליכים אלה עשויים לגרום להבדלים בין-מינים ניכרים בזמינות הביולוגית ובתגובה הביולוגית. לפיכך, הסקירה קוראת למחקרים פרמקוקינטיים ייעודיים בבעלי גירה, בעלי חיים חד קיביים וטורפים כדי לקבוע אסטרטגיות מינון מתאימות למין.
המחברים גם מדגישים את הצורך הדחוף בניסויים קליניים מבוקרים מתוכננים היטב במיני חיות מטרה. חלק גדול מהעדויות הקיימות נובע מניסויים חוץ גופיים, מודלים מעבדתיים או מחקרים פרה-קליניים, בעוד שמחקרים בעלי עוצמה נאותה בבעלי חיים נגועים באופן טבעי או מאותגרי ייצור נותרו מוגבלים. מחקר קליני יהיה חיוני כדי לקבוע יעילות, מינונים אפקטיביים מינימליים, שולי בטיחות ופרוטוקולי טיפול מעשיים.
הסקירה מזהה בנוסף אסטרטגיות ניסוח חדשניות, כולל מיקרו-ננו-אנקפסולציה, כדרך מבטיחה לשיפור הזמינות הביולוגית ואספקה ממוקדת של תרכובות שמקורן ברימון. גישות משולבות הכוללות תכשירי רימונים ותרופות קונבנציונליות או פיטוביוטיקה אחרת עשויות להצדיק בדיקה נוספת. חקלאות ימית מודגשת כתחום מעניין במיוחד למחקר עתידי בגלל התכונות האנטי-טפיליות, האנטיבקטריאליות והנוגדי חמצון המוכחות של מוצרים שמקורם ברימון והצורך בגישות תואמות לסביבה לבריאות בעלי חיים ימיים.
בסך הכל, בבא וחב'. להסיק זאת פוניקה גרנאטום מייצג את אחד הפיטוביוטיקים המגוונים ביותר מבחינה פרמקולוגית והמבטיחים מבחינה מדעית שנחקרו כיום עבור יישומים וטרינרים. הפעילויות הביולוגיות המגוונות שלה עשויות לתת מענה לכמה אתגרים חשובים בבריאות בעלי חיים בת זמננו, כולל עמידות לחיידקים, עמידות נגד טפילים, עקה חמצונית וחיפוש אחר חלופות ברות קיימא לתרכובות סינתטיות. עם זאת, המחברים מדגישים כי בסיס הראיות הנוכחי נותר הטרוגני ובעיקר פרה-קליני, מה שהופך חקירה קפדנית נוספת לחיונית לפני שניתן יהיה להמליץ בביטחון על מוצרים שמקורם מרימון לשימוש וטרינרי שגרתי.
לפיכך, המחקר מציע מסלול תרגום וטרינרי שבו תרכובות שמקורן ברימון מתקדמות מגילוי ניסיוני דרך סטנדרטיזציה, הערכה פרמקוקינטית וטוקסיקולוגית, אופטימיזציה של פורמולציות ובסופו של דבר אימות קליני מבוקר. גישה כזו יכולה לעזור להפוך צמח מרפא עתיק למשאב מאופיין מדעית ומבוסס ראיות לרפואה וטרינרית מודרנית.
