מתח הוא בן לוויה קבוע במשרד האונקולוג. היא מופיעה בזמן האבחון, מתגברת עם כל שלב בטיפול, ולעתים קרובות אינה נפתרת גם לאחר שהטיפול מסתיים באופן רשמי. הוא מלווה החלטות טיפוליות, המתנה לתוצאות הבדיקה, חשש להישנות ושינויים בתפקוד היומיומי. מחקרים מראים שמתח כרוני עלול לעורר תהליכים ביולוגיים המקדמים התקדמות המחלה ומחלישים את ההגנה של הגוף.
פרספקטיבה זו מוצגת בסקירה שיטתית שהוכנה על ידי חוקרים מהאוניברסיטה הרפואית של ורוצלב, שפורסמה ב-2026 ב- כתב העת הבינלאומי למדעים מולקולריים. המחברים ניתחו נתונים על ארבעה סוגי סרטן – שד, ערמונית, לבלב ושחלות – וארגנו אותם לפי שיעורי הישרדות של חמש שנים.
מהו בעצם מתח כרוני?
מנקודת מבט ביולוגית, מתח כרוני הוא עומס ארוך טווח על יכולת ההסתגלות של הגוף. לא מדובר בתגובה חד פעמית לאירוע קשה, אלא במצב בו המערכות האחראיות להגיב לאיומים נשארות פעילות במשך שבועות או חודשים.
באונקולוגיה, מתח הוא רב מימדי. היא כוללת לא רק חרדה ועצב, אלא גם גורמים חברתיים, מקצועיים, משפחתיים וקיומיים. עבור מטופלים רבים, משמעות הדבר היא צורך להגדיר מחדש את תוכניות החיים, התפקידים החברתיים ותחושת השליטה על גופם.
מחברי הסקירה מתארים את המנגנונים הקושרים מתח כרוני למהלך הסרטן באופן שניתן להפחית לשלושה שלבים קשורים:
- אזעקה הורמונלית
מתח כרוני מוביל להפעלה מתמשכת של ציר ההיפותלמוס-היפופיזה-אדרנל (HPA) ומערכת העצבים הסימפתטית. בפועל, המשמעות היא עלייה ארוכת טווח ברמות הקורטיזול, האדרנלין והנוראדרנלין.
ככותבת שותפה של הביקורת, Katarzyna Herbetko מדגישה: -הגוף מתנהג כאילו הוא כל הזמן במצב סכנה. זה קשור לדלקת מוגברת ודיכוי חיסוני, אשר יכול לקדם התקדמות הגידול ולהחליש את התגובה לטיפול.
- חסינות ודלקת
הורמוני לחץ משפיעים על מערכת החיסון. חשיפה ממושכת לקורטיזול ולקטכולאמינים עלולה להחליש את המעקב החיסוני ולהעביר את האיזון לכיוון דלקת כרונית בדרגה נמוכה. זוהי סביבה שבה תאים סרטניים יכולים לשרוד בקלות רבה יותר, להתרבות ולהתחמק ממנגנוני בקרה.
- סביבת גידול
ברמת הרקמה, מתח כרוני יכול להשפיע על אנגיוגנזה, נדידת תאי סרטן ותהליכים הקשורים לעמידות לטיפול.
עם זאת, המחברים מציינים באופן עקבי אזהרה מרכזית: מנגנונים אלו תואמים מבחינה ביולוגית את הידע הנוכחי, אך בניסויים קליניים, קשה מאוד להפריד בין השפעת הלחץ לבין התקדמות המחלה, עוצמת הטיפול וגורמים קליניים אחרים.
לא כל סוגי הסרטן זהים
אחת המסקנות המרכזיות של הסקירה היא שמתח כרוני אינו משפיע על כל סוגי הסרטן באופן שווה. המשמעות הביולוגית והקלינית שלה תלויה הן בסוג המחלה והן בפרוגנוזה שלה.
בסוגי סרטן עם שיעורי הישרדות טובים יותר, כגון סרטן השד והערמונית, הלחץ לרוב לובש צורה של אי ודאות כרונית. החולים חיים עם המחלה זמן רב, נאבקים בחשש להישנות, תופעות לוואי של הטיפול ושינויים קבועים באיכות חייהם. בהקשר זה בא לידי ביטוי התפקיד הביולוגי של איתות אדרנרגי וגלוקוקורטיקואידים, אשר במחקרים פרה-קליניים קשור, בין היתר, לגרורות ותגובה לטיפול. אין זה אומר שלחץ "מערער את הטיפול", אלא שבחלק מהחולים הוא עשוי להיות גורם ביולוגי נוסף התורם למהלך המחלה.
תמונה שונה מצטיירת בסוגי סרטן עם פרוגנוזה גרועה יותר, כמו סרטן הלבלב והשחלות. בקבוצה זו, מצוקה פסיכולוגית ודיכאון שכיחים יותר ולרוב חמורים יותר. חשוב לציין, סימפטומים פסיכולוגיים יכולים לפעמים להקדים את האבחנה של סרטן, מה שמצביע על מעורבות של מנגנונים ביולוגיים ולא רק תגובה רגשית לאבחנה. ברמה הביולוגית שולטים מנגנוני הדלקת והציטוקינים, כולל רמות גבוהות של IL-6 ולחץ מערכתי משמעותי.
מצוקה פסיכולוגית היא לא רק רגש, אלא גורם שיכול לתרום לעומס פיזיולוגי על הגוף ולהפחית את הרזרבות הנחוצות לתהליך הטיפול".
קטארזינה הרבטקו, הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה הרפואית של ורוצלב
פסיכותרפיה – יותר מסתם שיחה
מחברי הסקירה מדגישים שפסיכותרפיה באונקולוגיה אינה רק תמיכה רגשית. נתונים מראים שהתערבויות פסיכולוגיות יכולות:
- להפחית חרדה ודיכאון,
- לשפר את איכות החיים,
- משפיעים על סמני מתח ודלקת, כגון רמות קורטיזול וציטוקינים נבחרים.
יחד עם זאת, החוקרים נשארים זהירים בפרשנותם.
"אין קורלציה פשוטה: פסיכותרפיה = הישרדות ארוכה יותר. אנו רואים שינויים ביולוגיים אמיתיים ניתנים למדידה, אך מצב הידע הנוכחי אינו מאפשר מסקנות ברורות לגבי תמותה", הוסיפה קטארזינה הרבטקו.
ראוי לציין כי השפעת הטיפול הפסיכולוגי עלולה להיחלש לאחר סיומו, מה שמעיד על צורך בתמיכה ארוכת טווח ולא אפיזודית.
מסקנות והמלצות
המחברים מציינים בבירור את המגבלות של הנתונים הזמינים:
- שיטות הטרוגניות למדידת מתח,
- היעדר מטא-אנליזות המאפשרות מסקנות כמותיות מדויקות,
- קושי להפריד בין מתח כגורם ביולוגי לבין מתח כתוצאה ממחלה קשה וטיפול.
המסר החשוב ביותר של הסקירה ברור: מתח כרוני אינו אשמתו של המטופל. במקום זאת, זהו גורם הקשור לתהליכים ביולוגיים הניתנים למדידה, שכמו כאב, תת תזונה או הפרעות שינה, ניתן וצריך לטפל בהם קלינית.
המחברים מציעים:
- הכללה שיטתית של פסיכו-אונקולוגיה בסטנדרט הטיפול,
- מיון שגרתי למצוקה וסיוע מהיר,
- תמיכה בשותפים ומטפלים,
- פיתוח התערבויות דיגיטליות (e-health) ואסטרטגיות לשמירה על השפעות הטיפול.
כפי שסיכמה קטארזינה הרבטקו, "פסיכו-אונקולוגיה לא יכולה להיות תוספת. יש להתייחס למתח כרוני כגורם סיכון שניתן לשינוי באונקולוגיה, לנתח בהקשר של אינטראקציות ביולוגיות, פסיכולוגיות וסביבתיות מורכבות".
