בסקירה נרטיבית שפורסמה ב כתב העת האמריקאי לתזונה קלינית, חוקרים בחנו את העדויות הנוכחיות על הפרשת פפטיד 1 (GLP-1) דמויי גלוקגון במצבים מטבוליים שונים, כולל השמנת יתר, סבילות לקויה לגלוקוז (IGT) וסוכרת מסוג 2 (T2DM). הם בחנו את אפנון הפוטנציאל שלו באמצעות גישות תזונתיות שונות.
השפעה תזונתית על צום והפרשת GLP-1 מגורה במצבים מטבוליים שונים – סקירה נרטיבית. קרדיט תמונה: אינה דודור / Shutterstock
רקע כללי
T2DM מהווה דאגה בריאותית משמעותית בעולם, עם השמנת יתר כגורם סיכון מרכזי. תזונה יכולה להיות חיונית בטיפול בבעיה זו באמצעות מחסור באנרגיה ובחירות מזון ממוקדות המשפיעות על הבריאות. הורמון פפטיד במערכת העיכול בשם GLP-1 הופיע כשחקן מפתח בניהול השמנת יתר ו-T2DM, המשפיע על תפקוד הלבלב, גלוקוז בדם, שובע וצריכת מזון. למרות הפרשת GLP-1 מופחתת ב-T2DM, אנלוגים של GLP-1 הראו הצלחה טיפולית, מה שגרם למחקר על שיפור הפרשת GLP-1 אנדוגנית באמצעות התאמות תזונתיות. אסטרטגיות המתמקדות בהפרשת GLP-1 לאחר ארוחה באמצעות שינוי תזונה מציעות גם פוטנציאל טיפולי במאבק בהשמנת יתר וב-T2DM.
הסקירה הנוכחית דנה בצום ובהפרשת GLP-1 לאחר ארוחה אצל אנשים עם מצבים מטבוליים משתנים ודרגות של אי סבילות לגלוקוז, תוך בחינת ההשפעה של מספר גורמים הקשורים לתזונה.
פונקציות פיזיולוגיות של GLP-1 בתוך ציר המעי-מוח-לבלב
GLP-1 מיוצר בעיקר על ידי תאי L אנטרואנדוקריניים במערכת העיכול ומציג הפרשה שלאחר הארוחה המושפעת מחישת רכיבים תזונתיים על ידי קולטנים פעילים מצמודים לחלבון G. בַּמַבחֵנָה ומחקרים בבעלי חיים מצביעים על כך שרכיבי תזונה שמקורם בסיבים תזונתיים וחומצות שומן קצרות שרשרת מעוררים הפרשת GLP-1. GLP-1 מתפקד כאינקרטין, מגביר את הפרשת האינסולין, מפחית את שחרור הגלוקגון, מגדיל את מסת תאי ה-β בלבלב, מווסת את תנועתיות מערכת העיכול, ותורם פוטנציאלי להגנת העצבים, מה שהופך אותו למטרה מבטיחה להתערבויות תזונתיות ולמחקר נוסף.
הפרשת GLP-1 בקרב אנשים עם פרופילים מטבוליים שונים
מחקרים על הפרשת GLP-1 באנשים עם פרופילים מטבוליים שונים, כולל השמנת יתר ו-T2DM, הניבו תוצאות סותרות, כאשר חלקם מצביעים על ירידה ברמות GLP-1 במצבים אלה, בעוד שמטה-אנליזה עדכנית הציעה שינויים קטנים והטרוגניים בדרך כלל, תוך שימת דגש על צורך בחקירות מקיפות של הפרשת GLP-1 על פני מצבים מטבוליים מגוונים.
תגובת GLP-1 מעוררת גלוקוז
הסקירה ניתחה 13 מחקרים שחקרו תגובת GLP-1 לבדיקת סבילות גלוקוז פומית (OGTT) סטנדרטית של 75 גרם באנשים עם מצבים מטבוליים שונים, כולל משקל תקין (NW), עודף משקל (OW), סבילות גלוקוז תקינה (NGT), לקויה. סבילות לגלוקוז (IGT), ו-T2DM. התוצאות הצביעו על רמות ותגובות שונות של GLP-1 בין קבוצות, כאשר אנשים עם NGT השיגו שיא מוקדם יותר מאלה עם IGT או T2DM. נצפו קשרים בין GLP-1 לבין גורמים כמו רגישות לאינסולין, גיל ו-BMI, והדגישו את הצורך במחקר נוסף המסביר גורמים מבלבלים כמו BMI ומין.
תגובת GLP-1 בגירוי מזון
הסקירה ניתחה בנוסף מחקרים המשתמשים במבחני סבילות לארוחה מעורבת (MMTT) להערכת תגובות GLP-1 באנשים עם NGT, IGT או T2DM. תוצאות מאתגרי ארוחות מגוונים הצביעו על עלייה וירידה בתגובות GLP-1 ב-T2DM בהשוואה ל-NGT/IGT. הטרוגניות בארוחות המבחן וחוסר עקביות בתגובות GLP-1 מדגישות את הצורך במחקר נוסף עם קבוצות מאופיינות היטב כדי להעריך טוב יותר את תגובות ה-GLP-1 מגורות הארוחה.
תפקיד הרכב הארוחה להפרשת GLP-1
בחינת ההשפעה של ארוחות שלמות או דפוסי ארוחות על הפרשת GLP-1 היא חיונית להבנת התזונה האנושית, שכן הרכב הארוחה יכול להשפיע באופן משמעותי על התוצאות של מחקרי MMTT/ארוחה אתגרית. ניתוח של 14 מחקרי התערבות באמצעות ארוחות מבחן העלה ממצאים לא חד משמעיים. עם זאת, התערבויות המשלבות מזון מהצומח, ארוחה טבעונית או תכולת סיבים וחלבון גבוהה יותר הראו הפרשת GLP-1 מוגברת לאחר ארוחה אצל אנשים עם פרופילים מטבוליים שונים. עם זאת, ההשפעה של הרכב הפחמימות על תגובות GLP-1 נראית סותרת.
הפרשת GLP-1 לאחר התערבויות תזונתיות לטווח בינוני וארוך
מחקרי התערבות מבוקרים הבודקים השפעות תזונתיות לטווח בינוני עד ארוך על הפרשת GLP-1 בבני אדם. עם זאת, עדויות מצביעות על כך שדיאטות מקדמות בריאות כגון פליאו או גישות תזונתיות ים תיכוניות להפסקת יתר לחץ דם (MIND) עשויות לשפר את הצום והפרשת GLP-1 לאחר הארוחה. יתר על כן, נראה כי תכולת חלבון מוגברת, הנצפית בתזונה עתירת חלבון או ארוחות מועשרות בחלבון, תורמת לשיפורים מתמשכים ברמות GLP-1. עם זאת, המספר המצומצם של מחקרים השוואתיים מצריך מחקר נוסף כדי להבהיר את מנגנוני ההתערבויות התזונתיות וההשפעות ארוכות הטווח על ויסות GLP-1.
השפעת התערבויות פרוביוטיות, פרה-ביוטיות וסינביוטיות על הפרשת GLP-1
מחקרי התערבות אנושיים שבדקו את ההשפעות של התערבויות פרה-ביוטיות, פרוביוטיות וסינביוטיות על הפרשת GLP-1 מראים תוצאות לא חד משמעיות. בעוד שמחקרים מסוימים מדווחים על עלייה ברמות GLP-1 עם תוספת פרוביוטיקה או סינביוטית, אחרים לא מוצאים השפעות משמעותיות, מה שמדגיש את הצורך במחקר נוסף ובמתודולוגיות סטנדרטיות בתחום זה.
גורמים הקשורים לתזונה המשפיעים על הפרשת GLP-1
הגורמים השונים הקשורים לתזונה שעשויים להשפיע על הפרשת GLP-1 הם אינדקס מסת הגוף (BMI), ירידה במשקל, סבילות לגלוקוז, הרכב הארוחה, גודל ועיבוד, מגדר ומיקרוביוטה של המעיים. בדיקות ארוחה סטנדרטיות עם הרכב תזונה מפורט וניתוחים הקשורים למעיים בקבוצות מוגדרות היטב חיוניות למסקנות מוצקות לגבי תגובות GLP-1.
סיכום
הסקירה הנוכחית מדגישה את חוסר העקביות במחקרי GLP-1. עם זאת, הוא מדגיש את ההשפעה של גורמים כגון פרופיל מטבולי, מין, מיקרוביום במעיים, סבילות לגלוקוז, BMI, תרופות נגד סוכרת, התנהגות אכילה והרכב רכיבי תזונה. מודולציה של הפרשת GLP-1 באמצעות התערבויות תזונתיות, במיוחד בהקשר של דיאטות ודפוסי מזון ארוכי טווח, טומנת בחובה פוטנציאל למניעה וטיפול הוליסטי במצבים מטבוליים, המחייב מחקר נוסף בתחום זה.
