עבור גברים עם סרטן ערמונית מתקדם שאינו מגיב עוד לטיפולים הורמונליים סטנדרטיים, אפשרויות הטיפול מוגבלות – והזמן קובע. ככל שהמחלה מתקדמת, מתחיל להיסגר החלון לטיפולים יעילים ופחות אינטנסיביים.
ניסוי קליני רב-מוסדי בראשות חוקרים מהאוניברסיטה הרפואית של דרום קרוליינה (MUSC) ואוניברסיטת אמורי בדק האם תרופה ניסיונית יכולה להרחיב את היעילות של הטיפולים הקיימים. המחקר, שפורסם ב רפואת סרטןחקרה אסטרטגיה חדשה להתגבר על עמידות לטיפול בסרטן ערמונית מתקדם.
זו אוכלוסייה קשה מאוד לטיפול. מדובר בחולים שהסרטן שלהם כבר הפך עמיד לטיפולים סטנדרטיים, ולכן יש צורך ברור באפשרויות חדשות".
Besim Ogretmen, PhD, מחבר שותף ומנהל שותף, מדע בסיסי, Hollings Cancer Center, Medical University of South Carolina
מנסה להאריך את חיי הטיפולים הקיימים
המחקר התמקד בגברים עם סרטן ערמונית עמיד לסירוס גרורתי – צורה אגרסיבית של המחלה שהתפשטה ואינה מגיבה עוד לטיפולים חוסמי הורמונים.
טיפולים אלה, כלומר התרופות abiraterone ו-enzalutamide, הם טיפולים סטנדרטיים. הם יכולים להיות יעילים מאוד בהתחלה, אך בסופו של דבר רוב החולים מפתחים עמידות, ומשאירים אפשרויות מוגבלות, לעתים קרובות מעבר לכימותרפיה, שעלולה לשאת תופעות לוואי משמעותיות.
"אנחנו תמיד מחפשים מסלולים חדשים למיקוד", אמר עומר קוקוק, ד"ר, אונקולוג והק"ר קורל לסרטן גניטורינארי. ב-Winship Cancer Center של אוניברסיטת אמורי, שעזר להוביל רישום חולים ומאמצים קליניים. "לאחר שטיפולים בקולטני אנדרוגן נכשלים, יש אפשרויות מוגבלות מדויקות לטיפול פרטני".
במקום להחליף את אותם טיפולים סטנדרטיים, החוקרים בדקו האם תרופה נוספת דרך הפה יכולה לאפשר להם לעבוד טוב יותר, לשפר את תוצאות המטופל ולהאריך את משך התגובה.
מגילוי MUSC ועד ניסוי קליני
התרופה הניסיונית שעומדת במרכז המחקר – אופגניב – שורשים ב-MUSC.
טיפול ראשון מסוגו, opaganib פותח על בסיס מחקר בסיסי בראשות צ'ארלס סמית', Ph.D., והתקדם במשך שנים של עבודה במעבדה ובשלב מוקדם ב-MUSC. זה כלל ניסוי קליני בשלב מוקדם שנערך בהולינגס, שעבר לאחר מכן לעבודה זו בניסוי קליני באמצע השלב בראשות האונקולוג של הולינגס מייקל לילי, MD, כיום פרופסור אמריטוס, שעזר להעביר את התרופה מגילוי מוקדם לטיפול בחולה.
"זה נבנה על שנים של מחקרים פרה-קליניים וקליניים מוקדמים", אמר אוגרטמן. "המטרה הייתה לקחת את מה שלמדנו במעבדות שלנו ולראות אם נוכל לשפר את התוצאות עבור החולים".
חשוב לציין, אופגניב פועל בצורה שונה מטיפולים סטנדרטיים. במקום להתמקד בהורמונים, הוא חוסם מסלול המעורב במטבוליזם של ספינגוליפידים – תהליך שבו משתמשים תאים כדי לנהל שומנים, או שומנים, המשפיעים על הישרדות התא. החוקרים מתמקדים יותר ויותר במסלול זה מכיוון ששיבושים בחילוף החומרים של השומן עשויים לעזור לסרטן לגדול ולהיות עמיד לטיפול.
"אין הרבה תרופות במרפאה שמכוונות למסלול הזה", אמר קוקוק. "זה עושה את זה מאוד מרגש ושונה מאוד מהטיפולים שאנו משתמשים בהם כיום."
איתותים מוקדמים של יעילות
בניסוי שלב 2 זה, 66 חולים קיבלו אופגניב בשילוב עם אבירטרון או אנזלוטמיד לאחר שהסרטן שלהם כבר התקדם.
כ-15% מהחולים שנטלו אופגניב עם אבירטרון ו-9% שלקחו אותו עם אנזאלוטמיד חוו שליטה במחלה לאחר 16 שבועות, מה שהיה קצר מהיעד העיקרי של המחקר. עם זאת, מבט מעמיק יותר גילה תמונה בעלת ניואנסים יותר.
תת-קבוצה של חולים הראתה סימנים ביולוגיים ברורים של תגובה, כולל ירידה ברמות האנטיגן הספציפי לערמונית (PSA) ותקופות של ייצוב המחלה. ממצאים אלו מצביעים על כך שהטיפול עשוי להאט את המחלה ולאפשר לחולים להישאר בטיפול זמן רב יותר.
"למרות שמדובר באחוז קטן, אלה חולים אמיתיים", הדגיש אוגרטמן. "אנחנו מדברים על אנשים שנהנים מהטיפול הזה כשאחרים לא עבדו".
מעבר ליעילות, הסבילות של התרופה היא עוד חלק חשוב בסיפור. הטיפול המשולב היה בדרך כלל ניתן לניהול, עם רוב תופעות הלוואי קלות עד בינוניות. חלק מהמטופלים אכן חוו תופעות לוואי חמורות יותר, אך רובם השתפרו כאשר מינון התרופה הופחת או הופסק.
דרך לקראת רפואה מדויקת
לדברי החוקרים, הממצאים מייצגים צעד חשוב קדימה על ידי חשיפת מסלול ביולוגי חדש להתמקדות בסרטן הערמונית. השלב הבא העיקרי יהיה זיהוי המטופלים שצפויים להפיק תועלת משילוב התרופות.
באמצעות דגימות דם שנאספו מהמשתתפים, החוקרים מתכננים כעת לחפש סמנים ביולוגיים, או אותות מדידים בדם, שיכולים לחזות תגובה. גישה זו יכולה לחדד את הטיפול עבור קבוצה קטנה יותר של מטופלים – סימן היכר של רפואה מדויקת.
"אנו יכולים לבחון אילו שומנים משתנים בחולים המגיבים לעומת אלו שלא", אמר אוגרטמן. "זה עשוי לעזור לנו לרבד את המטופלים ולהתאים טוב יותר את הטיפול לאדם הנכון".
המחקר, שנתמך חלקית על ידי מענק פרויקט של התוכנית מהמכון הלאומי לסרטן (NCI) לאוגרטמן והצוות, מדגיש גם את הכוח של שיתוף הפעולה, ומפגיש צוותים מ-MUSC ו-Emory כדי להעביר תגלית מהמעבדה לבדיקות קליניות.
"זה היה שיתוף פעולה נהדר בין שני המוסדות", אמר קוקוק. "זו גישה מאוד חדשנית, וזה היה מרגש להיות חלק מהכנסתה למסגרת קלינית."
"עבודה מסוג זה תלויה בשיתופי פעולה חזקים בין חוקרים אקדמיים, קלינאים ושותפים בתעשייה", הוסיפה אוגרטמן. "כך אנו מביאים טיפולים חדשים למטופלים שאחרת אין להם טיפולים יעילים".
במבט קדימה, החוקרים מקווים כי חידוד גישה זו או פיתוח תרופות מהדור הבא המכוונות לאותו מסלול יכולים להרחיב את אפשרויות הטיפול, עם אופטימיות גוברת שטיפולים אלו יכולים להפוך לחלק מאסטרטגיות טיפול עתידיות.
