הצטברות השומנים בכבד מונעת על ידי דיאטות עתירות שומן והשמנה, והופכת לדאגה בריאותית רווחת יותר ויותר בעולם. מאופיין בהצטברות יתר של שומן בכבד, מצב זה מהווה סיכונים משמעותיים להפרעות מטבוליות שונות. בעוד שחלק ניכר מהמחקרים הקיימים התמקדו בחילוף החומרים של השומן בתוך הכבד עצמו, הממצאים המתעוררים מדגישים את התפקיד הקריטי של המעי בתהליך מורכב זה. פפטידים שמקורם בפרוגלוקגון (PGDPs), כולל גלוקגון, GLP-1 ו-GLP-2, ידועים כהורמוני המפתח המווסתים את חילוף החומרים השומנים בכבד. נגזר מאותו מבשר-;פרוגלוקגון, מחקרים קודמים הראו שגם GLP-1 וגם GLP-2 מעורבים בהצטברות שומנים בעקיפין בכבד. עם זאת, התרומות הספציפיות שלהם להצטברות שומן בכבד עדיין לא מובנות במלואן.
מחקר חדש, בהובלת פרופסור חבר יוסוקה סייינו מאוניברסיטת Fujita Health ופורסם ב חומרים מזינים ב-14 ביולי 2024, בוחן כיצד PGDPs משפיעים על ספיגת שומן והצטברות שומן בכבד. צוות החוקרים כלל את החוקרים הראשיים מר קוקי נישידה, מר אצושי סוזוקי ומר יושיקי הירוקה מאוניברסיטת פוג'יטה לבריאות, יחד עם מר יושיקטה הייאשי מאוניברסיטת נאגויה. באמצעות עכברים מהונדסים גנטית חסרי PGDP (עכברי GCGKO), המחקר חוקר את התגובה של עכברים לתזונה עתירת שומן (HFD) במשך שבעה ימים ושופך אור על אסטרטגיה חדשה פוטנציאלית למניעת כבד שומני.
"כאשר הכפנו גם עכברי GCGKO וגם עכברי ביקורת ל-HFD למשך שבוע אחד, עכברי GCGKO הפגינו עלייה משמעותית נמוכה יותר ברמות חומצת שומן חופשית בכבד (FFA) ורמות טריגליצרידים, יחד עם משקל רקמת שומן מופחת." הדגיש ד"ר סייינו. השפעות אלו יוחסו לירידה בספיגת שומנים דרך מסלול CD36 במערכת המעיים, למרות יכולת שריפת שומן מופחתת (חימצון β) בכבד.
בנוסף, המחקר מצא רמות ביטוי נמוכות יותר של גנים המעורבים בחמצון FFA בעכברי GCGKO שניזונו מ-HFD. בִּמְיוּחָד, Pparα (קולטן פרוקסיזום פרוליפרטור אלפא) ו CD36 (מקבץ התמיינות 36) רמות ה-mRNA הופחתו בתריסריון, בהתאמה לירידה בספיגת השומן במעיים ולעלייה בתכולת הכולסטרול בצואה. זה מצביע על כך שהיעדר PGDPs מונע כבד שומני הנגרם על ידי דיאטה על ידי הורדת ספיגת השומן במעיים.
ראוי לציין כי החוקרים גילו שלמרות פעילות נמוכה יותר של שריפת שומן בכבד, הגורם העיקרי למניעת הצטברות שומן היה ספיגת שומן מופחתת מהמעיים. עכברי GCGKO שניזונו ב-HFD הראו גם רמות נמוכות יותר של טריגליצרידים בפלזמה במהלך מבחן סבילות השומן בפה (OFTT), מה שמאשר עוד יותר ספיגת שומנים מופחתת.
יתרה מכך, המחקר מדגיש את הקשר המורכב בין תזונה, תגובות הורמונליות ומיקרוביוטה של המעיים. עכברי GCGKO שניזונו ב-HFD הראו שינויים בולטים בחיידקי המעי, עם עלייה ב Parabacteroides וירידה ב לקטובצילוסשניהם קשורים להתנגדות להשמנה. שינויים אלה מצביעים עוד יותר על האפשרות של התערבויות תזונתיות והורמונליות לשיפור בריאות המעיים ותפקוד מטבולי.
מוסיף עוד, מציין ד"ר סייינו, "אם נוכל לבחון ביתר פירוט כיצד PGDP מווסתים באופן ספציפי את ספיגת השומנים במעיים, אנו מקווים להבהיר את הקשר בין תזונה, הורמונים וחיידקי מעיים במידה מספקת כדי להמליץ על תזונה שפחות תורמת להשמנה ומחלות כבד שומני".
מדבר על ההשלכות ארוכות הטווח של המחקר שלהם, ד"ר Seino אומר, "בעתיד, אנטגוניסטים כפולים דרך הפה של GLP-2 וגלוקגון עשויים להופיע כטיפולים פוטנציאליים להשמנת יתר וכבד שומני, במיוחד לאור תפקידם ברגישות לאינסולין ובמטבוליזם של שומנים".
לסיכום, ממצאים אלו סוללים את הדרך לפיתוח טיפולים ממוקדים שמטרתם להילחם בבעיה הבריאותית ההולכת וגוברת זו, פוטנציאלית לשיפור התוצאות של מיליוני אנשים שנפגעו ממחלת כבד שומני ברחבי העולם.
