מחקר איכותי חדש מדגיש את ההשלכות הבינאישיות והפסיכולוגיות השליליות הקשורות ל"דיאטת יו-יו", המכונה גם רכיבת משקל. העבודה מדגישה עד כמה דיאטת יו יו רעילה יכולה להיות וכמה קשה זה יכול להיות לאנשים לשבור את המעגל.
דיאטת יו-יו – העלייה במשקל ללא כוונה ודיאטה כדי לרדת במשקל רק כדי להעלות אותו בחזרה ולהתחיל מחדש את המחזור – היא חלק נפוץ בתרבות האמריקאית, עם דיאטות אופנה ותוכניות לירידה מהירה במשקל או תרופות מנורמלות כאשר אנשים רודפים אחרי אידיאלים של יופי. "
לינסי רומו, מחבר מקביל של מאמר על המחקר ופרופסור חבר לתקשורת באוניברסיטת צפון קרוליינה סטייט
"בהתבסס על מה שלמדנו במחקר הזה, כמו גם על המחקר הקיים, אנו ממליצים לרוב האנשים להימנע מדיאטה, אלא אם כן זה הכרחי מבחינה רפואית. המחקר שלנו מציע גם תובנות כיצד אנשים יכולים להילחם בהיבטים ערמומיים של רכיבת משקל ולאתגר את המחזור ."
לצורך המחקר, החוקרים ערכו ראיונות עומק עם 36 מבוגרים – 13 גברים ו-23 נשים – שחוו רכיבה על אופניים במשקל, כאשר הם ירדו והעלו למעלה מ-11 קילו. המטרה הייתה ללמוד יותר על מדוע וכיצד אנשים נכנסו למעגל דיאטת היו-יו וכיצד, אם בכלל, הם הצליחו לצאת ממנו.
כל המשתתפים במחקר דיווחו שהם רוצים לרדת במשקל בגלל סטיגמה חברתית הקשורה למשקל שלהם, ו/או בגלל שהם משווים את משקלם לזה של מפורסמים או בני גילם.
"באופן מכריע, המשתתפים לא התחילו לעשות דיאטה מסיבות בריאותיות, אלא בגלל שהם חשו לחץ חברתי לרדת במשקל", אומר רומו.
משתתפי המחקר דיווחו גם על מעורבות במגוון אסטרטגיות הרזיה, שהביאו לירידה ראשונית במשקל, אך לבסוף לחזרה.
החזרה למשקל הובילה אנשים לחוש בושה ולהפנים עוד יותר סטיגמה הקשורה למשקל – מה שהותיר את משתתפי המחקר מרגישים יותר גרוע עם עצמם מאשר לפני שהחלו בדיאטה. זה, בתורו, הוביל לעתים קרובות אנשים לעסוק בהתנהגויות קיצוניות יותר ויותר כדי לנסות לרדת במשקל שוב.
"לדוגמה, משתתפים רבים עסקו בהתנהגויות מופרעות של ניהול משקל, כגון אכילה מוגברת או רגשית, הגבלת מזון וקלוריות, שינון ספירת קלוריות, לחוצים לגבי מה שהם אוכלים ומהמספר על הסקאלה, ירידה בתיקונים מהירים (כגון כמו דיאטות דלות פחמימות או תרופות דיאטה), פעילות גופנית יתר, והימנעות מאירועים חברתיים עם אוכל כדי להוריד קילוגרמים מהר", אומר רומו. "באופן בלתי נמנע, התנהגויות דיאטה אלו הפכו לבלתי בנות קיימא, והמשתתפים עלו בחזרה במשקל, לעתים קרובות יותר ממה שירדו בתחילה."
"כמעט כל משתתפי המחקר הפכו אובססיביים למשקל שלהם", אומרת קטלין מולר, מחברת שותפה למחקר וסטודנטית לתואר שני ב-NC State. "הירידה במשקל הפכה למוקד חייהם, עד כדי כך שהסיח את דעתם מלבלות זמן עם חברים, משפחה ועמיתים ולהפחית את הפיתויים לעלייה במשקל כמו שתייה ואכילת יתר".
"המשתתפים התייחסו לחוויה כאל התמכרות או מעגל קסמים", אומר רומו. "אנשים שהצליחו להבין ולטפל בהתנהגויות הדיאטה הרעילות שלהם הצליחו יותר לשבור את המעגל. אסטרטגיות שאנשים השתמשו בהן כדי להילחם בהתנהגויות רעילות אלו כללו התמקדות בבריאותם ולא במספר שעל הסקאלה, כמו גם פעילות גופנית בשביל הכיף, אלא מאשר לספור את מספר הקלוריות שהם שרפו.
"משתתפים שהצליחו יותר לאתגר את המחזור יכלו גם לאמץ התנהגויות אכילה בריאה – כמו אכילת תזונה מגוונת ואכילה כשהם רעבים – במקום להתייחס לאכילה כאל משהו שצריך לפקח מקרוב, לשלוט בו או להעניש אותו".
עם זאת, החוקרים מצאו שהרוב המכריע של משתתפי המחקר תקועים במחזור.
"השילוב של דפוסי חשיבה מושרשים, ציפיות חברתיות, תרבות דיאטה רעילה וסטיגמת משקל נפוצה מקשים על אנשים לצאת לחלוטין מהמעגל, גם כשהם באמת רוצים", אומר רומו.
"בסופו של דבר, המחקר הזה אומר לנו שרכיבה על משקל היא תרגול שלילי שיכול לגרום לאנשים נזק אמיתי", אומר רומו. "הממצאים שלנו מצביעים על כך שזה יכול להזיק לאנשים להתחיל לעשות דיאטה אלא אם כן זה הכרחי מבחינה רפואית. דיאטה כדי לעמוד בסטנדרט חברתי נתפס בשוגג מעמידה את המשתתפים במשך שנים של בושה, חוסר שביעות רצון בגוף, אומללות, מתח, השוואות חברתיות ומשקל התעסקות. ברגע שהחלה דיאטה, קשה מאוד לאנשים רבים להימנע ממאבק לכל החיים במשקל שלהם".
