מחקר חדש שופך אור על משבר הבריאות הנסתר הקשור לתנאי דיור ירודים בישראל. על פי מחקרים גלובליים ונתונים מקומיים, המחברים קוראים למאמץ דחוף, בינתחומי, לרפורמה במדיניות הדיור כעניין של בריאות הציבור. ללא פעולה כזו, הם מזהירים, אי השוויון בגישה למקלט ותנאי החיים ימשיכו לסכן את רווחת האוכלוסיות הפגיעות ביותר בישראל.
כאשר ישראלים חושבים על בריאות, הם עשויים לדמיין בתי חולים, רופאים או עלות עולה של תרופות מרשם. אולם מחקר אינטגרטיבי חדש של ג'ורדן חנינק אטאל (אוניברסיטת עברית ואוניברסיטת מלבורן) ופרופ 'יהודה נוימארק (אוניברסיטת עברית) מרמז על כך שהגורם החשוב ביותר עשוי להיות קרוב הרבה יותר לבית – באופן -י.
פורסם ב- Journal Journal למחקר מדיניות בריאותהמאמר חושף קשר מדאיג בין תנאי הדיור לבריאות הציבור ברחבי ישראל. המחקר טוען כי השקעה כרונית בהשקעה בדיור בר השגה, יציב ואיכותי אינה רק נושא חברתי או כלכלי – זהו מצב חירום לבריאות הציבור.
בהסתמך על מודלים בינלאומיים ועשרות שנים של מחקר גלובלי, ATTAL ו- Neumark מפנה את תשומת הלב להיעדר נתונים מקומיים, הגנות להשכרה חלשות, הידרדרות מלאי דיור ציבורי ואי-שוויון בגישה למקלט-במיוחד בפריפריה, בין קהילות בדואן ובשכונות אולטרה-אדירות. הכותבים מדגישים כי יותר מ -30% מהישראלים מוציאים יותר משליש מהכנסותיהם על הדיור, ועבור משקי הבית העניים ביותר, הנתון הזה קופץ ליותר מ 50%.
"רמה זו של זן פיננסי משפיעה להפגנה על בריאות הנפש והגופנית כאחד", הם כותבים.
יש להתייחס לדיור, לטענתם, כאל "קובע עצמאי לבריאות." עובש, אוורור לקוי, צפיפות וקצוות טמפרטורה אינם רק לא נוחים – הם קשורים לאסטמה, מחלות לב וכלי דם ודיכאון.
בינתיים, מבנים בני עשרות שנים חסרים בידוד או חדרי בטוח (מקלטים הנדרשים על פי החוק הישראלי), מה שמותיר את התושבים פגיעים לא רק למפגעים סביבתיים אלא גם לסכסוך אזורי.
מה שהופך את המצב לדחוף יותר הוא היעדר מחקר מקיף, בינתחומי ברמה הלאומית. "בניגוד למדינות אחרות בעלות הכנסה גבוהה", מציינים החוקרים, "ישראל אינה אוספת באופן שיטתי נתונים על ההשפעות הבריאותיות של דיור לקוי." לעומת זאת, מדינות כמו ניו זילנד ואוסטרליה שילבו מרכזי מחקר לבריאות ודיור ישירות בגופי קביעת מדיניות – מייצרים שיפורים מדידים הן בתוצאות הבריאות והן באיכות הבנייה.
ATTAL ו- Neumark מציעים דרך דומה קדימה: יוזמה לאומית, תומכת בממשלה ובריאות המחקר, המאגדת אפידמיולוגים, מתכננים עירוניים, אדריכלים וכלכלנים כדי להעריך ולעקוב אחר גורמי סיכון. המטרה לטווח הארוך? לא רק מחקר, אלא שינוי במדיניות.
"זה לא רק הכרח כלכלי", הם מסכמים. "זהו ציווי מוסרי בחברה דמוקרטית."
