מבוגרים מבוגרים הסובלים ממחלה קשה לפני שעברו ניתוח אלקטיבי נשארו בית חולים פי שניים מאשר עמיתיהם בגילאים דומה; היו סיכויים פי שניים לבית החולים או למחלקת החירום; והיה כמעט כפול מהעלויות השנתיות של שירותי הבריאות, כך עולה ממחקר שפורסם ב כתב העת של המכללה האמריקאית למנתחים.
בדקנו את צרכי הטיפול הפליאטיבי של קבוצת חולים זו כדי לבדוק אם נוכל לזהות נקודות להתערב. הצרכים הללו היו עשירים במבוגרים מבוגרים עם מחלה קשה ואשר הלכו לניתוח אלקטיבי גדול. "
Jolene Wong Si Min, MD, מחבר לימודי מוביל של המרכז לניתוחים ובריאות הציבור בבית החולים בריגהם ובית החולים לנשים בבוסטון ובמרכז הסרטן הלאומי סינגפור ובית החולים הכללי בסינגפור
המחקר השתמש בנתונים מסקר הבריאות והפרישה הקשורים לתביעות רפואיות וניתח נתונים של 2,499 חולים בגילאי 66 ומעלה שעברו ניתוח אלקטיבי גדול בין 2007 ל -2019.
ממצאי מפתח
- 79% מאוכלוסיית המחקר הייתה אחת מארבעה מאפיינים קליניים המעידים על צורך בטיפול פליאטיבי לפני שעברו ניתוח אלקטיבי: כאב בינוני עד קשה; דִכָּאוֹן; תלות פונקציונלית; וצורך בשותף לטיפול.
- 63% מהאוכלוסייה הזו חלה במחלה קשה.
- מבוגרים מבוגרים חולים קשה עם צרכים פליאטיביים לפני שהניתוח עברו שיעורים גבוהים יותר של סך שהות בבית החולים בהשוואה לחולים שלא חלו במחלה קשה לפני הניתוח.
- עלויות שירותי בריאות מותאמות לשנה היו בממוצע 38,187 דולר לאוכלוסייה זו לעומת 20,129 דולר עבור אלה ללא מחלה קשה.
המחקר הגדיר מחלה קשה כמצב מגביל חיים הפוגע באיכות חייו של האדם או גורם למתח מוגזם על שותפי טיפול. טיפול פליאטיבי, לטענת המחברים, מתמקד בשיפור איכות החיים באמצעות הקלה על כאב ותסמינים פסיכולוגיים, מענה לצרכים תפקודיים ומתן תמיכה של שותפים לטיפול, בין היתרו
ד"ר וונג אמר כי "בין ארבעת המאפיינים שבהנו בדקנו, לדיכאון הייתה המשמעות הגבוהה ביותר בכל הקשור לקשר עם ניצול ועלויות בתחום הבריאות". "אם היית בוחר יעד כלשהו לטיפול, זה צריך להיות דיכאון."
חולים עם מחלה קשה ודיכאון היו בעלי שיעורים גבוהים משמעותית של שימוש בתחום הבריאות בהשוואה לחולים ללא מחלה קשה.
ד"ר וונג אמר כי "הצעד הבא חשוב יהיה לראות כיצד אנו יכולים לשלב בהצלחה נוהלי טיפול פליאטיבי בטיפול בחולים חולים ברצינות שנמצאים בניתוח אלקטיבי שגרתי."
בעוד שחלק ממגיבי שירותי הבריאות החזיקו מודל של הטמעת מומחים לטיפול פליאטיבי בצוותים כירורגיים, ד"ר וונג אמר כי מחברי המחקר מאמינים כי הכשרה מנתחים להיות קשובים לצרכי הטיפול הפליאטיבי תהיה גישה מעשית יותר.
"מחקר עתידי יהיה במודל לטיפול פליאטיבי גנרליסטי," אמר ד"ר וונג. "אנו חשים בחוזקה כי יש להכשיר מנתחים להבין כיצד הטיפול הפליאטיבי חל על תרגול כירורגי מכיוון שצרכים אלה נפוצים כל כך."
המחבר הבכיר של המחקר הוא זארה קופר, MD, MSC, FACS, מהמרכז לניתוחים ובריאות הציבור בבית החולים בריגהם ובית החולים לנשים בבוסטון. מחברים משותפים למחקר הם ייהאן וואנג, דוקטורט; אוון בולנס-לונד, מ.א. אמנדה ג'יי רייך, PhD, MPH; Hiba Dhanani, MD; קלייר ק. אנקודה, MD, MPH; סטיוארט ליפיץ, SCD; Tamryn F. Gray, PhD, RN, MPH– SCD; כריסטין ס. ריצ'י, MD, MSPH; ומסאמי טבטה-קללי, MBA, MA.
