סקירת מטריה מצאה כי מחקרים המצביעים על קשר בין חשיפה לפרצטמול לפני הלידה והפרעות נוירו-התפתחותיות מוגבלים על ידי הטיה ומתודולוגיה חלשה, כאשר ניתוחים חזקים יותר לא מראים קשר סיבתי ברור.
שימוש באקמול אימהי (פרצטמול) במהלך ההריון וסיכון להפרעת הספקטרום האוטיסטי והפרעת קשב וריכוז אצל צאצאים: סקירת מטריה של סקירות שיטתיות. קרדיט תמונה: Skylines / Shutterstock
במחקר שפורסם לאחרונה ב- British Medical Journal (BMJ)חוקרים ניתחו את האיכות, התקפות וההטיות בראיות קיימות המקשרות בין שימוש אימהי באקמול (פרצטמול) במהלך ההריון עם הסיכון להפרעת קשב וריכוז (ADHD) והפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD) בילדים.
מסרים סותרים של מומחים וקובעי מדיניות
אקמול היא אחת התרופות הנפוצות ביותר במהלך ההריון. בספטמבר 2025, נשיא ארצות הברית יעץ בפומבי שלא להשתמש בטיילנול (פרצטמול) בהריון, בטענה לסיכון לאוטיזם בילדים. בתגובה, רשויות רפואיות וסוכנויות בריאות רגולטוריות ברחבי העולם אישרו מחדש את הבטיחות המבוססת של אקמול במהלך ההריון, והדגישו שהראיות הנוכחיות אינן תומכות באזהרות כאלה.
פערי ראיות וממצאים לא עקביים בספרות
בעוד שמספר סקירות שיטתיות חקרו קשרים בין חשיפה לאקמול לפני הלידה לבין תוצאות נוירו-התפתחותיות כגון ADHD ו-ASD, הממצאים משתנים במידה ניכרת באיכות ובפרשנות. מחקרים ראשוניים רבים אינם מצליחים להסביר מבלבלים מרכזיים, כגון מצבים בריאותיים של האם, גורמים גנטיים וסביבה משפחתית, ובכך מגבילים את היכולת להסיק מסקנות סיבתיות לגבי חשיפה ברחם.
עיצוב מחקר וסקירת קריטריוני בחירה
ה BMJ המחקר העריך באופן שיטתי את החוזק והתקפות של ראיות זמינות. חוקרים חיפשו במאגרי מידע מרכזיים, כולל Embase, Medline, Cochrane Database of Systematic Reviews, PsycINFO, Epistemonikos ומקורות ספרות אפורה, כדי לזהות סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות על שימוש אימהי באקמול ותוצאות נוירו-התפתחותיות של ילדים.
סקירות מתאימות כללו מחקרי עוקבה, חתך רוחב, מקרה-ביקורת או מחקרים אקראיים שבדקו חשיפה טרום לידתית והסיכון להפרעות קשב וריכוז או ASD. הוקרנו כותרות ותקצירים, ולאחר מכן הערכת טקסט מלא. איכות הסקירה הוערכה באמצעות מסגרת AMSTAR-2 (כלי מדידה להערכת סקירות סיסטמטיות 2).
הערכת איכות ומגבלות מתודולוגיות
מתוך 663 רשומות שזוהו, תשע סקירות שיטתיות הכוללות 40 מחקרים ראשוניים עמדו בקריטריוני ההכללה, כולל ארבע מטא-אנליזות. רוב הסקירות פורסמו בעשור האחרון והתמקדו בשימוש אימהי במהלך ההריון. רק אחד בדק גם חשיפה לפני לידה וגם לאחר לידה.
הערכת האיכות גילתה ליקויים מתודולוגיים משמעותיים. לרוב הסקירות היו חסרים פרוטוקולים רשומים, אסטרטגיות חיפוש מקיפות והצדקות להחרגות מחקרים. הערכות הסיכון להטיה היו חלקיות או חסרות, ואף אחת מהן לא השתמשה בכלים סטנדרטיים כגון ROBINS-I או ROBINS-E. שיטות סטטיסטיות לרוב לא היו מספקות, כאשר רק סקירה אחת מאגדת אומדנים מותאמים. כתוצאה מכך, הביטחון הכללי דורג נמוך בשתי ביקורות ונמוך באופן קריטי בשבע.
ממצאים: עדויות חלשות לאקשר סיבתי
כל הביקורות דיווחו על קשרים חיוביים בין חשיפה לפרצטמול טרום לידתי לתוצאות נוירו-התפתחותיות שליליות, עם יחסי סיכויים מאוחדים או סיכונים יחסיים ל-ADHD שנעו בין 1.2 ל-1.4, וקשרים קטנים יותר ל-ASD. ניתוחי רגישות הראו קשרים חזקים יותר עם חשיפה ארוכה יותר או בשליש השלישי. עם זאת, ניתוחים מבוקרים בין אחים, שהתייחסו לגורמים משפחתיים וגנטיים משותפים, החלישו את הקשרים הללו לבטלה. זה מצביע על כך שקשרים שנצפו נובעים ככל הנראה מבלבול משפחתי או בלתי מדוד ולא מהשפעה סיבתית של תרופה.
יתרה מכך, החפיפה בין המחקרים הראשוניים הייתה גבוהה (23%), מה שהגביל עוד יותר את הפרשנות. שבע סקירות הזהירו במפורש מפני הסקת מסקנות סיבתיות, והדגישו כי סיכונים לכאורה עשויים לשקף הטיית מחקר ומגבלות עיצוב ולא השפעות ביולוגיות אמיתיות.
פרשנות והשלכות קליניות
העדויות הקולקטיביות מצביעות על קשר חלש ולא סיבתי בין שימוש אימהי באקמול במהלך ההריון לבין הפרעות נוירו-התפתחותיות בצאצאים. רוב הסקירות השיטתיות לא הצליחו לעמוד בסטנדרטים מתודולוגיים הדרושים למסקנות בעלות ביטחון גבוה.
ה BMJ סקירת גג מגיעה למסקנה כי מכלול הראיות הקיים אינו מוכיח קשר ברור בין חשיפה לפרצטמול טרום לידתי לבין ADHD או ASD. קשרים לכאורה במחקרי עוקבה שלמים עשויים לייחס לגורמים מבלבלים משפחתיים או בלתי נמדדים ולא להשפעה פרמקולוגית ישירה.
