טיפול ב-RNA עם ננו-חלקיקים פולימריים נחשב לגישה מבטיחה לטיפול במחלות שונות. זה כרוך בשימוש בפולימרים כ"ננו-נשאים" כדי להעביר תרופות RNA בדיוק לתאי המטרה הנכונים. ייצור פולימרים כאלה, לעומת זאת, הוכח כמורכב וקשה.
במחקר שנערך לאחרונה על ידי קבוצת המחקר של אוליביה מרקל, פרופסור למתן תרופות במחלקה לרוקחות ב-LMU, מה שנקרא פולי(בטא-אמינו אסטרים) שנקראים spermine-modified poly(beta-amino esters) (PBAEs), סוג פולימר המשמש לעתים קרובות עבור התמקדו בניסוח ואספקה של חומצות גרעין. "סינתזנו ואפייננו ספרייה של 27 פולימרים שונים, תוך התחשבות בגורמים שונים כמו יחסי חומרי המוצא, הטמפרטורה וזמן התגובה", מסבירה מרקל.
גישת תכנון ניסוי, לפיה הגורמים המשמעותיים של ניסויים מזוהים באמצעות ניתוחים סטטיסטיים, אפשרה לחוקרים להפיק שפע של מידע מתוך ניסויים ספורים בלבד. הפולימרים נותחו כימית כדי להבין את הרכבם ותכונותיהם המולקולריות. בנוסף, פותח פרוטוקול מבוסס מחשב כדי ללכוד טוב יותר את התהליך המורכב של פילמור ולחזות אותו לסינתזות עתידיות. "המחקר שלנו עוזר לשפר את האיכות, היעילות והדיוק של תרופות RNA", אומרת מרקל לגבי תוצאות המחקר.
