באיזו מידה התגברו תסמיני הדיכאון של מתבגרים נמשכו בבגרות הצעירה?

מחקר שנערך לאחרונה ב רשת JAMA פתוחה בדק את הסיכון להתמשכות של תסמיני דיכאון בגיל ההתבגרות בגיל צעיר.

לִלמוֹד: תסמיני דיכאון בגיל ההתבגרות ובבגרות צעירים. קרדיט תמונה: Monkey Business Images/Shutterstock.com

משבר בריאות הנפש של מתבגרים אמריקאי

מאז 2010, השכיחות של תסמיני דיכאון בקרב בני נוער אמריקאים עלתה. בשנת 2009, כ-8% מבני הנוער חוו דיכאון מג'ורי; עד 2019, שיעור זה הוכפל ל-16%, כאשר נשים נושאות בנטל לא פרופורציונלי.

בשנת 2021, כ-25% מהבנות בגיל ההתבגרות דיווחו על מחשבות או תוכניות אובדניות, עלייה משמעותית מ-14% ו-11% ב-2009, בהתאמה. בנוסף, חלה עלייה ניכרת באשפוזים ובמקרי מוות הקשורים לניסיונות התאבדות. בעוד ששנות מגיפת COVID-19 ראתה התייצבות של מגמה זו, בעיות בריאות הנפש בקרב מתבגרים המשיכו להסלים.

"יחד, דפוסים אלה תויגו כמשבר בריאות הנפש של בני נוער בארה"ב."

תסמיני דיכאון נמשכים לעתים קרובות לשלבים מאוחרים יותר של החיים. עם זאת, עדיין לא ברור אם העלייה האחרונה בדיכאון בגיל ההתבגרות תוביל לעלייה מקבילה ברזולוציה העצמית, ועלולה להפחית את שכיחות הדיכאון בקרב מבוגרים צעירים.

לחלופין, מגמה זו עשויה להצביע על שכיחות הולכת וגוברת של תסמיני דיכאון לבגרות צעירה, ואולי לזרז משבר בריאות נפשי דומה בתוך הדמוגרפיה הזו.

לגבי המחקר

המחקר הנוכחי כלל 36,552 אנשים שהגיבו לסקר האורך של Monitoring the Future מ-1990 עד 2019. כל המשתתפים היו תיכוניסטים אמריקאים ב-12^ה' כיתה, עם גיל ממוצע של 18 שנים.

המטרה הייתה לזהות קשרים בין נוכחות של תסמיני דיכאון אצל בני נוער ומבוגרים צעירים, תוך שימוש בגילאים 18, 19-20 ו-21-22 שנים כנקודות הערכה.

תסמיני דיכאון קיבלו ציון של 12 ומטה, לעומת מעל 12 שהם ציוני העשירון העליון, תוך שימוש בסולם יעיל.

מה הראה המחקר?

בקרב הנשים, 19% מהסטודנטים שנולדו לאחרונה (1997-2001) דיווחו על תסמיני דיכאון גבוהים בסולם בגיל 18. זה גבוה יותר מאשר בכל קבוצת לידה אחרת.

השכיחות של תסמיני דיכאון בקרב נשים ירדה ב-21-22 שנים בקבוצה זו, אך עדיין נותרה גבוהה יותר מאשר בעוקבות הלידה הקודמות. הסיכון לתסמיני דיכאון בגיל 19-20 ו-21-22 שנים היה גבוה פי 9.2 ופי 7.3, בהתאמה, בקרב נשים עם תסמיני דיכאון גבוהים בתחילת המחקר.

בקרב גברים, תסמיני דיכאון גבוהים בגיל 18 דווחו ב-13.4% מקבוצת הלידה האחרונה. שלא כמו בקרב נשים, השכיחות עלתה בבגרות הצעירה.

הסיכון לתסמיני דיכאון בתחילת המחקר העלה את הסיכון לתסמינים בשתי נקודות הזמן המאוחרות פי 10.2 ופי 6.2, בהתאמה.

ללא קשר לשנת הלידה, נוכחותם של תסמינים כאלה בגיל 18 ניבאה סיכון גבוה יותר להימצאותם בגיל 19-20 ובגיל 21-22. אותה עלייה ברווחה עבור תוצאות בריאות נפשיות גרועות אחרות כמו הערכה עצמית נמוכה.

בקרב נשים, השיעור הכולל של מבוגרים צעירים עם תסמיני דיכאון שסבלו מתסמינים כאלה בגיל 18 עלה ל-55.3% בקבוצת הלידה האחרונה (1997-2001). נתון זה עומד על 39.3% בגיל 19-20, לעומת 43.44% בגיל 21-22.

בהשוואה לקבוצת השנים 1972-1976, לקבוצה האחרונה היה סיכון גבוה ב-70% לדיכאון בגיל 18. עם זאת, בגיל 19-20 ו-21-22 שנים, הסיכון עלה ב-90% וב-135%, בהתאמה. תחומים אחרים של בריאות הנפש, כמו ירידה בעצמך ודימוי עצמי נמוך, הראו הידרדרות דומה.

מסקנות

המחקר הראה שלמתבגרים עם תסמיני דיכאון גבוהים יש סיכוי גבוה יותר להימשך של תסמינים כאלה בבגרות צעירה על פני קבוצות לידה.

"העלייה הנוכחית בתסמיני דיכאון בקרב מתבגרים בארה"ב עוברת במהירות לעלייה בתסמיני דיכאון של מבוגרים צעירים."

זה מצביע על כך שטיפול נפשי מונע המכוון לדיכאון בגיל ההתבגרות יפחית את הנטל גם בבגרות הצעירה.

יש להתגבר על חסמים פיננסיים וזמינות ברחבי הארץ. טלתרפיה ובריאות טלפון עשויות להיות מורחבות כדי למלא חלק מהצורך הזה.

בנוסף, משפחות ובתי ספר מהווים משאבים חשובים להעברת הכשרה באסטרטגיות התמודדות וניהול מתחים מבוססות ראיות לבני נוער כחלק מיוזמת המניעה העיקרית.

לבסוף, מחקר דחוף והתערבות כדי למתן או להסיר את הגורמים הבסיסיים למשבר בריאות הנפש הזה בקרב מתבגרים הוא חובה כדי למנוע "האצה נוספת של בעיות בריאות הנפש."