מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת JAMA Ophthalmology העריך קשרים בין semaglutide לבין הסיכון לנוירופתיה אופטית קדמית איסכמית קדמית (NAION) שאינה עורקית.
NAION הוא גורם משמעותי לעיוורון מבוגרים והנוירופתיה האופטית השנייה בשכיחותה. Semaglutide הוא אגוניסט קולטן דמוי גלוקגון (GLP)-1 (RA) שאושר על ידי מינהל המזון והתרופות של ארצות הברית (ארה"ב) לטיפול בהשמנת יתר ובסוכרת מסוג 2 (T2D). המרשמים השבועיים החדשים של RA אלו ואחרים של GLP-1 גדלו ב-60% בארה"ב בין 2021 ל-2023. עם זאת, דיווחים אנקדוטליים מצביעים על כך שסמגלוטיד עשוי להיות קשור ל-NAION.
מחקר: סיכון לנוירופתיה אופטית קדמית איסכמית לא-נרטריטית בחולים שנרשמו לסמגלוטייד. קרדיט תמונה: MattL_Images / Shutterstock
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, החוקרים העריכו את הסיכון של NAION בקרב משתמשי סמגלוטייד. חולים שהופנו למרפאה להתוויות נוירו-אופטלמולוגיה בין דצמבר 2017 לנובמבר 2023 זוהו לצורך הכללה ממרשם הנתונים המרכזי של מסצ'וסטס גנרל בריגהם. רשומות רפואיות אלקטרוניות נשאלו כדי לזהות אירועי NAION.
כל רשומה שזוהתה נבדקה באופן ידני כדי לאשר את האבחנה של NAION. אנשים עם עודף משקל/השמנה או T2D נותחו בנפרד. אנשים שלא השתמשו בסמגלוטיד נכללו לשם השוואה. מין/מגדר וגזע דווחו בעצמם. אוכלוסיות המחקר היו חולי T2D שקיבלו מרשם לתרופות נגד סוכרת מסוג סמגלוטייד או ללא GLP-1 RA וחולים עם השמנת יתר/עודף משקל שקיבלו תרופות להורדת משקל ל-semaglutide או ללא GLP-1.
תרופות נוגדות סוכרת שאינן GLP-1 RA כללו תיאזולידינדיונים, סולפונילאוריאה, מטפורמין, אינסולין ומעכבי חלבון תחבורה נתרן-גלוקוז 2, דיפפטידיל פפטידאז 4 או α-גלוקוזידאז. יתרה מכך, תרופות להורדת משקל ללא GLP-1 RA כללו setmelanotide, phentermine, topiramate, orlistat, naltrexone ובופרופיון.
לצורך איזון בין קבוצות (משתמשי סמגלוטייד ושאינם משתמשים), הוחלה התאמת ציון הנטייה הקרובה לשכן ב-1:2 כדי לקחת בחשבון גורמים דמוגרפיים, התוויות נגד לסמגלוטייד, אינדיקציות לשימוש בסמגלוטייד ושימוש בתרופות הקשורות ל-NAION. התוצאה העיקרית הייתה אירוע NAION. שכיחות מצטברת של NAION הוערכה בשיטת קפלן-מאייר.
זמן האדם חושב ממרשם לאירוע NAION, סוף המעקב (36 חודשים) או מוות. רגרסיית סיכונים פרופורציונליים של Cox ניתחה את הקשרים בין משתנים משתנים וסיכון NAION. מבחן ה-log-rank שימש להערכת זמני הישרדות. בנוסף, בוצעו ניתוחים משניים עם התאמת ציון הנטייה הקרובה לשכן ב-1:1 והתאמה מדויקת למשתני בסיס הנבדלים ב-≥ 20% בין העוקות עבור כל אוכלוסיית מחקר.
ממצאים
החוקרים זיהו כמעט 17,300 רישומי חולים ייחודיים; מתוכם, 16,827 חולים נכללו, לאחר הרחקה של אנשים מתחת לגיל 12. בסך הכל, 979 אנשים סבלו מעודף משקל או השמנת יתר, ו-710 היו עם T2D. בקבוצת ה-T2D, NAION התרחש ב-17 מטופלים שמשתמשים ב-semaglutide ושישה משתמשים שאינם ב-semaglutide. משך המעקב הממוצע היה 33.3 ו-34.5 משתמשים ולא משתמשים בסמגלוטיד, בהתאמה.
השכיחות המצטברת של NAION לאחר 36 חודשים הייתה 8.9% עבור קבוצת ה-Semaglutide ו-1.8% עבור קבוצת ה-Semaglutide ללא. הסתברות ההישרדות ירדה בחדות במהלך השנה הראשונה עבור משתמשי סמגלוטייד. למשתמשי Semaglutide היה סיכון גבוה יותר ל-NAION מאשר ללא משתמשים, עם יחס סיכון של 4.28. בניתוחים משניים נכללו 264 חולים ללא היסטוריה של NAION; הסיכון המוגבר של NAION נשמר עבור משתמשי semaglutide.
בקבוצת הסובלים מעודף משקל/השמנה, 20 משתמשי semaglutide ושלושה לא משתמשים פיתחו NAION. עוקבות ה-Semaglutide וה-Non-Semaglutide היו במעקב במשך 34.1 ו-35.4 חודשים, בהתאמה. השכיחות המצטברת של NAION הייתה 6.7% ו-0.8% עבור קבוצת הסמגלוטידים והלא-סמגלוטיד, בהתאמה, לאחר 36 חודשים.
כמו כן, הסתברות ההישרדות הראתה ירידה חדה בשנה הראשונה עבור משתמשי סמגלוטייד. בהשוואה לקבוצת ה-Semaglutide, לעוקבת ה-Semaglutide הייתה סיכון מוגבר ל-NAION, עם יחס סיכון של 7.64. ניתוחים משניים כללו 442 מטופלים ללא NAION, והסיכון ל-NAION היה גבוה יותר בעקביות בקבוצת ה-Semaglutide.
מסקנות
הממצאים מצביעים על כך ששימוש בסמגלוטיד קשור לסיכון מוגבר ל-NAION. יחסי הסיכונים הגבוהים יחסית מדגישים את הסיכון המוגבר באופן משמעותי ל-NAION בקרב משתמשי סמגלוטייד בהשוואה לאלו שנרשמו לתרופות RA שאינן GLP-1 עבור השמנת יתר ו-T2D. נראה שהסיכון לא נובע מהבדלים במאפיינים הבסיסיים בין העוקות.
מגבלות המחקר כוללות יכולת הכללה מוגבלת למסגרות אחרות ולקבוצות אתניות/גזעיות ואי הערכה של דבקות בתרופה שנרשמה. יחד, המחקר חשף קשר בין semaglutide ו-NAION; נדרשים מחקרים נוספים בקנה מידה גדול, רב-מרכזי, מבוסס אוכלוסיה כדי לאשש ממצאים אלה.
