טיפול ב-Semaglutide ו-tirzepatide מובילים לירידה משמעותית במשקל ולשיפור בקרת הסוכר בדם אצל אנשים עם סוכרת מסוג 1 (T1D) שחיים עם עודף משקל או השמנת יתר, מחקר חדש שהוצג במפגש השנתי של האגודה האירופית לחקר הסוכרת (EASD) ) במדריד, ספרד (9-13 בספטמבר) נמצא.
שתי התרופות החדשות יחסית מאושרות לטיפול בסוכרת מסוג 2 ולירידה במשקל. בסוכרת מסוג 2, הם עוזרים לגוף לייצר יותר אינסולין בעת הצורך. הם גם מפחיתים את כמות הגלוקוז המיוצר על ידי הכבד ומאטים את עיכול המזון, כל אלו מסייעים בהורדת רמות הסוכר בדם.
ולמרות שהם אינם מאושרים לטיפול ב-T1D, הם מקבלים יותר ויותר מרשם למטרה זו, בדרך כלל בחולים שחיים עם עודף משקל או השמנת יתר.
חלק מהמנגנונים שבאמצעותם Semaglutide ו-Tirzepatide מורידים את רמת הסוכר בדם בסוכרת מסוג 2 עשויים להיות רלוונטיים גם בסוכרת מסוג 1.
בנוסף, מספר גדל והולך של מבוגרים עם סוכרת מסוג 1 חיים עם עודף משקל או השמנת יתר. מצבים אלו יכולים להוביל לעמידות לאינסולין, מה שמקשה על אנשים הסובלים מסוכרת מסוג 1 לשלוט ברמת הסוכר בדם. לכן, תרופות אלו עשויות להיות מועילות במיוחד עבור חולים אלו.
עם זאת, יש עדיין חוסר בנתונים לגבי מידת היעילות שלהם בקבוצה הזו".
ד"ר ג'נט סנל-ברג'ון, מנהיג לימודים מהקמפוס הרפואי של אוניברסיטת קולורדו אנשוץ, אורורה, קולורדו, ארה"ב
כדי להתמודד עם זה, ד"ר Snell-Bergeon ועמיתיו העריכו את היעילות של שתי התרופות בחולי T1D במרפאת סוכרת בארה"ב.
המחקר הרטרוספקטיבי כלל סקירת התרשימים הרפואיים של 100 מבוגרים עם T1D, 50 שקיבלו מרשם לסמגלוטיד ו-50 שקיבלו מרשם ל-tirzepatide. הרוב (84% מאלה שנרשמו לסמגלוטיד ו-100% מאלה שנרשמו ל-tirzepatide) חיו עם עודף משקל או השמנת יתר.
המשתתפים הותאמו על ידי מחשב עבור גיל, מין, משך סוכרת, אינדקס מסת גוף (BMI) והמוגלובין מסוכרר (HbA1c – מדד למידת השליטה ברמת הסוכר בדם) עם 50 ביקורת – חולי T1D לא רשמו תרופות להורדה במשקל.
הנתונים נאספו בתחילת המחקר (לפני התחלת טיפול תרופתי לירידה במשקל) ולאחר מכן למשך עד שנה לכל משתתף.
גיל ממוצע (40 לעומת 41 שנים), מין (71 לעומת 72% נשים), משך סוכרת (26 לעומת 27 שנים), BMI (34 לעומת 34 ק"ג/מ"ר2) ו-HbA1c (7.3% לעומת 7.3%) לא היו הבדלים בין אלו שקיבלו את התרופות לבין הביקורות, בהתאמה.
כל המשתתפים נטלו אינסולין לסוכרת שלהם. משאבות אינסולין שימשו 75% מהמקבלים את התרופות ו-80% מהבקרות. השאר הזריקו אינסולין מספר פעמים ביום.
התוצאות מראות שאלו בקבוצות ה-Semaglutide ו-Tirzepatide איבדו משקל רב יותר משמעותית מהביקורת.
כמעט כל אלו שטופלו בתרופות איבדו לפחות 5% ממשקל גופם (77% מהמשתמשים בסמגלוטיד, 93% מהמשתמשים ב-tirzepatide), בהשוואה ל-14% מהביקורת.
ו-47% מאלה שקיבלו סמגלוטייד ו-87% מאלה שקיבלו טירזפטיד איבדו לפחות 10% ממשקל גופם. (אף אחד מהבקרות לא איבד יותר מ-10%).
המטופלים שנטלו tirzepatide ירדו יותר מפי שניים במשקל מאלו שנטלו סמגלוטייד.
אלו שנטלו סמגלוטייד איבדו 9.1% ממשקל גופם בממוצע במשך 12 חודשים, מה שמשתווה ל-19.2 פאונד (8.7 ק"ג). ה-BMI שלהם ירד ב-3 ק"ג/מ"ר2בממוצע מעל 12 חודשים.
המטופלים שנטלו טירזפטיד איבדו 21.4% ממשקל גופם, בממוצע לאחר 12 חודשי שימוש, מה שמשתווה ל-49.4 פאונד (22.4 ק"ג). ה-BMI שלהם ירד ב-7.5 ק"ג/מ"ר2בממוצע לאחר 12 חודשים.
ד"ר Snell-Bergeon אומר: "כמות זו של ירידה במשקל נראתה במחקרים אחרים של תרופות אלו, וסביר להניח שתוריד את הסיכון למספר השלכות של השמנת יתר כולל מחלות לב ותנגודת לאינסולין".
לעומת זאת, הביקורות עלו בכמות קטנה במשקל (0.4%), בממוצע, לאחר 12 חודשים.
רמת הסוכר בדם, או השליטה הגליקמית, השתפרה בכמות דומה אצל הנוטלים את התרופות.
לא היה הבדל בירידה במשקל בין אלה שהשתמשו במשאבות אינסולין לבין אלה שקיבלו זריקות.
עם זאת, החולים בקבוצת ה-tirzepatide הצליחו להפחית את כמות האינסולין שנטלו.
כאשר נלקח בחשבון משקל גופם התחתון, על ידי בחינת מינון האינסולין היומי לק"ג משקל גוף, מינון האינסולין ירד ב-0.13 יחידות/ק"ג ליום לאחר 12 חודשי טיפול – ירידה של 18%.
ד"ר סנל-ברג'ון אומר: "זוהי הפחתה משמעותית ומהווה אינדיקציה לכך שתנגודת לאינסולין השתפרה".
לא דווח על אשפוזים עקב היפוגליקמיה חמורה או קטוזיס, סיבוכים של סוכרת שעלולים להתרחש כאשר הסוכרת אינה בשליטה מספקת, במהלך תקופת המחקר.
החוקרים מסכמים שסמגלוטיד ו-tirzepatide הובילו שניהם לכמויות גדולות של ירידה במשקל ולשיפור בקרת הסוכר בדם בחולים עם T1D, אפילו בקרב אנשים המשתמשים במערכות מתן אינסולין אוטומטיות.
ד"ר סנל ברגאון מוסיף: "מספר גדל והולך של אנשים עם סוכרת מסוג 1 חיים עם השמנת יתר, בין היתר בגלל שהטיפול האינטנסיבי באינסולין שנדרש לניהול רמות הסוכר בדם יכול לגרום לעלייה במשקל.
"סמגלוטיד ו-tirzepatide יכולים להוביל לירידה משמעותית במשקל בחולים אלו ולשפר את רמות הסוכר בדם, מה שעלול להפחית את הסיכון שלהם לסיבוכים של השמנת יתר וסוכרת, כולל מחלות לב ובעיות עיניים, עצבים וכליות.
"תרופות אלו יכולות להוות תוספת חשובה לאינסולין בטיפול בסוכרת מסוג 1. עם זאת, נדרשים כעת ניסויים גדולים יותר ופרוספקטיביים כדי להעריך באופן מלא את בטיחותן ויעילותן בחולי סוכרת מסוג 1 החיים עם עודף משקל והשמנת יתר".
