ג'ון מקורבי, דוקטורט, פרופסור עוזר במחלקה לביולוגיה של התא, נוירוביולוגיה ואנטומיה במכללה הרפואית של ויסקונסין (MCW); אדם הלברשטט, דוקטורט, פרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו (UCSD) ומנהל מרכז UCSD לחקר פסיכדליים; וקווין מורנה, דוקטורט, פרופסור חבר לפרמקולוגיה, טוקסיקולוגיה ומדעי המוח ומנהל מחקר מדעי בסיסי עבור המרכז לחקר ההתמכרויות של לואיזיאנה ב-LSU Health Shreveport, זכו לאחרונה למענק מחקר של חמש שנים בסך 2.4 מיליון דולר מהמכון הלאומי לתרופות התעללות (NIDA), חלק מהמכונים הלאומיים לבריאות (NIH), כדי לחשוף תובנות קריטיות לגבי האופן שבו פסיכדליים יכולים לשמש כתרופה לטיפול בהתמכרות למתאמפטמין.
הפרעת שימוש בחומרים ממריצים ומקרי מוות ממנת יתר הקשורים במתאמפטמין הולכים ומסלימים בקצב מדאיג. על פי נתונים מ-NIDA, מספר מקרי המוות במינון יתר בארה"ב הכוללים פסיכוסטימולנטים (בעיקר מתאמפטמין) גדל באופן משמעותי מאז 2015, אז היו 5,716 מקרי מוות המיוחסים. בשנת 2022, NIDA דיווחה על 34,022 מקרי מוות ממנת יתר הכוללים פסיכוסטימולנטים – עלייה של כמעט 500% מ-2015 ל-2022.
חומרים פסיכדליים, כמו פסילוסיבין, הראו הבטחה בטיפול במגוון רחב של מצבים בריאותיים התנהגותיים, כולל חרדה, דיכאון, אלכוהוליזם ותלות בניקוטין. עם זאת, חומרים אלה מקיימים אינטראקציה עם קולטנים מרובים ואינם סלקטיביים ספציפית עבור הסרוטונין 5-HT2א קולטן, שהוא חיוני להשפעות הפסיכואקטיביות שלהם. המחקר בראשות דר. McCorvy (MCW), הלברשטט (UCSD) ו-Murnane (LSU) מבקשות להבין את התפקיד הספציפי של 5-HT2א איתות קולטן בהפחתת ההשפעות של שימוש במתאמפטמין.
אין כיום טיפולים תרופתיים להתמכרות למתאמפטמין. המחקר שלנו נועד לפענח את המנגנונים המדויקים שדרכם פסיכדליים משפיעים על ה-5-HT2א קולטן – הבנה שעלולה להוביל להפחתת השפעתם הפסיכואקטיבית ולפתוח את הדלת לטיפולים חדשים. ממצאי הפרויקט הזה יכולים בסופו של דבר לסלול את הדרך לגישות טיפוליות חדשות לטיפול בהפרעת שימוש בחומרים ממריצים, שישפיעו על חייהם של רבים כל כך המתמודדים עם התמכרות."
ג'ון מקורבי, דוקטורט, פרופסור עוזר, המחלקה לביולוגיה של התא, נוירוביולוגיה ואנטומיה, המכללה הרפואית של ויסקונסין
המשמעות של מחקר זה חורגת מעבר למטרה המיידית של מציאת טיפולים חדשים להתמכרות למתאמפטמין. הבנה אילו קולטני סרוטונין מקלים על ההשפעות המועילות של תרופות פסיכדליות יכולה לסלול את הדרך לפיתוח טיפולים ממוקדים הממזערים את ההשפעות הפסיכדליות, מה שעלול לאפשר שימוש יומיומי או קבוע מבלי לפגוע בחיי היומיום של המטופל.
כפי שציין ד"ר הלברשטט, "לפסיכדליים נראה שיש פעילות טיפולית משמעותית נגד סוגים שונים של שימוש בסמים והפרעות פסיכיאטריות אחרות. עם זאת, פסיכדליים קיימים מעוררים השפעות פסיכואקטיביות אינטנסיביות ויכולים גם לגרום לתופעות לוואי אצל אנשים מסוימים, מה שמקשה על השימוש הקליני של אלה. חומרים והגבלת היישום הנרחב שלהם מבקש להבין את המנגנון להשפעות הטיפוליות של תרופות פסיכדליות נגד תוספת מתאמפטמין, מה שעשוי לאפשר פיתוח של דור חדש של מולקולות עם השפעות הרבה יותר ניתנות לניהול ונסבל טוב יותר.
כפי שציין ד"ר מורנאן, "עבור התמכרות למתאמפטמין, סטנדרט הטיפול הנוכחי כרוך בטיפולים התנהגותיים עם אחוזי הצלחה מוגבלים על פני מספר מחזורי טיפול. הדבר יוצר חובה לבריאות הציבור לחקור חדשות ולספק טיפולים יעילים להתמכרות למתאמפטמין. פרויקט מחקר זה לקדם תרופות פסיכדליות כאפשרות טיפול חדשה ומבטיחה המבוססת על נתונים מדווחים במחקרים קליניים ראשוניים, כמו גם מחקר ראשוני שלנו. זה גם יפתח הבנה לגבי מנגנונים פיזיולוגיים מרכזיים המניעים התמכרות למתאמפטמין, כמו גם מנגנוני תגובה טיפוליים, המאפשרים פיתוח של. סוכני סרוטונין מהדור השני עם פרופילים משופרים."
NIDA ביקשה לאחרונה בקשות למענקים עבור פרויקטי מחקר חדשניים המשתמשים בחומרים פסיכדליים להתמכרות לסמים. הפרויקט הזה – חקירות בנושא 5-HT2א מנגנוני איתות של סמים פסיכדליים לטיפול בהפרעת שימוש בממריצים – הייתה אחת משתי בקשות למענק ניסוי לא קליני בלבד שנבחרו למימון על ידי NIDA.
"אנו שמחים לקבל מימון ראשון מסוגו מ-NIDA לביצוע מחקר ייחודי וחדשני שכזה. זה לא רק מאמת את הגישה שלנו לחקר פסיכדליה אלא גם מדגיש את הצורך הדחוף בטיפולים חדשים להתמכרות למתאמפטמין", אמר ד"ר ד"ר. מק'קורבי. "המטרה שלנו היא למנף כלים חדשניים לביולוגיה כימית כדי לפענח את המנגנונים הספציפיים שבאמצעותם פסיכדליים מפעילים את השפעותיהם, שעלולים להוביל לטיפולים חדשים שיכולים להשפיע באופן משמעותי על בריאות הציבור".
מחקר זה הגיע בזמן ומכריע בהתחשב בשיעורים המדאיגים של מנת יתר של מתאמפטמין, במיוחד בדרום ומערב ארצות הברית, שם מתאמפטמין היה התרופה הנפוצה ביותר במקרי מוות ממנת יתר בשנת 2017, ועולה על אלו ממנת יתר של אופיואידים. ממצאי המחקר עשויים להוביל לטיפולים חדשים ויעילים לבעיה שחסרה מזה זמן רב פתרונות רפואיים ברי קיימא.
