מחקרים חושפים קשר חזק בין IBD לסוכרת מסוג 1, ודוחק ברופאים לחשוב מחדש על הטיפול בחולים על ידי בדיקה לשתי המחלות בשלב מוקדם, במיוחד בקבוצות בסיכון גבוה כמו חולי קוליטיס כיבית.
מחקר: קשר דו-כיווני בין מחלות מעי דלקתיות וסוכרת מסוג 1: מחקר עוקבה ומקרה-ביקורת תואם כלל-ארצי. קרדיט תמונה: sciencepics / Shutterstock
במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת The Lancet Regional Health – אירופה, חוקרים השתמשו בקבוצה נרחבת הכוללת יותר מ-637,000 משתתפים ושתי מתודולוגיות עיצוב מחקר (בקרה על מקרה וקבוצה) כדי לחקור את הקשרים הדו-כיווניים (סיכון) בין מחלת מעי דלקתית (IBD) וסוכרת מסוג 1 (T1D). המחקר שלהם כלל זמן מעקב רב (חציון = 14 שנים) ומצא ש-116 חולי IBD ו-353 מטופלים בריאים בבסיס פיתחו T1D, כאשר IBD הגדיל משמעותית את הסיכון ל-T1D (aHR = 1.58). קשר זה נמצא בלתי תלוי חלקית בגורמים משפחתיים משותפים, כפי שהוצג בניתוחי השוואת אחים.
מעניין לציין שלמטופלים עם IBD נמצאה סבירות גבוהה יותר באופן משמעותי ללקות בעבר ב-T1D, מה שמאמת את הקשרים הדו-כיווניים בין מחלות נלוות אלו. הסיכון הגבוה ביותר נצפה בחולים עם קוליטיס כיבית (aHR = 2.02), והדגיש קשר חזק יותר עם תת-סוג זה של IBD. ממצאים אלה נותרו חזקים, בלתי תלויים בגורמים משפחתיים ובגנטיקה, מה שמצביע על גורם נסתר לקשר של IBD ו-T1D.
בנוסף, למעלה מ-70% מקבוצת המחקר היו במעקב במשך יותר מעשר שנים, מה שמחזק את החוסן של ממצאים אלה.
רֶקַע
מחלת מעי דלקתית (IBD) היא כינוי גג לקבוצה של מצבים כרוניים הגורמים לדלקת של מערכת העיכול, לרוב עקב סיבוכים אוטואימוניים. מאופיינת בשלשולים, חום מתמשך וכאבי בטן, הפרעה זו במערכת העיכול (GI) משפיעה על 0.5-1% מהאנשים ברחבי העולם, ולמרבה הצער, נותרה חשוכת מרפא. סוכרת מסוג 1 (T1D) היא עוד דאגה כרונית בבריאות הציבור שהולכת ומתגברת עם בסיס פתולוגי (אוטואימוני) משותף כמו IBD. מאופיין במחסור באינסולין לכל החיים, T1D חשוד כמשפיע על ~0.1% מאוכלוסיית העולם, אם כי אזורים מסוימים, כמו שוודיה, מתארים שכיחות גבוהה יותר באופן משמעותי (~0.5%).
אוסף גדל והולך של עדויות מצביע על הקשר בין IBD ל-T1D, ככל הנראה בשל המסלולים הפתולוגיים המשותפים ביניהם. מחקרים הקשורים ל-GWAS (Genome-wide Association) העלו עניין מיוחד בשל הממצאים שלהם המצביעים על יסודות גנטיים ל-IBD ו-T1D, הניתנים לצפייה באמצעות התרחשותם התכופה. למרבה הצער, עדויות אפידמיולוגיות היו גם לא חד משמעיות (חלק מהמחקרים מוצאים קשרים בעוד שאחרים לא יכולים) וגם מבלבלים (נראה שהאתניות משחקת תפקיד ברגישות המטופלים ליחסי IBD-T1D).
יתר על כן, חשד לקשר דו-כיווני בין מחלות אלו מעולם לא נחקר באופן רשמי, מה שהוביל חוקרים ורופאים להניח שהמחלה המובילה מגבירה את הסיכון לחלות באחרונה. בירור הקשרים בין דאגות אלה שעלולות להיות הרסניות בבריאות הציבור עשוי לפתח את המתודולוגיה של תוכניות הטיפול בחולים קדימה, וכתוצאה מכך מחר בטוח ובריא יותר.
לגבי המחקר
המחקר הנוכחי הוא חקירה ארצית תואמת של הקשרים בין IBD ו-T1D. זה ממנף שני עיצובי מחקר נפרדים – בקרת מקרה וקבוצה מותאמת – כדי לבדוק אם חולים עם IBD היו בסיכון גבוה יותר להידבק או שאובחנו בעבר עם T1D. הנתונים למחקר נגזרו מהאפידמיולוגיה המחוזקת על ידי דוחות היסטופתולוגיה בשוודיה (ESPRESSO) וממאגרי הנתונים הלאומיים של חולים שוודי (NPR). מגבלות רכישת נתונים (מגבלות קוד ICD שלא טופלו עד ICD-10) הגבילו את קבוצת המחקר למשתתפים בני 28 שנים יותר ב-1987.
נתוני המחקר נאספו בין השנים 1987 ל-2017 וכללו את כל החולים שזוהו באופן חיובי כחיים עם IBD (באמצעות קודי הסיווג הבינלאומי של מחלות (ICD). איסוף הנתונים כלל מיקום של מחלת קרוהן (CD), היקף קוליטיס כיבית (UC) ונוכחות/היעדרות של כולנגיטיס טרשתית ראשונית (PSC). בנוסף, נתונים דמוגרפיים שנרכשו ממרשם האוכלוסין הכולל (TPR) כללו שנת אבחון IBD, מין, גיל, ארץ לידה ומחוז מגורים).
הן עבור מחקרי מקרה-ביקורת והן עבור מחקרי עוקבה, חושבו אומדני סיכון יחסי (יחס סיכון (HR) ויחס סיכויים (OR), בהתאמה). נעשה שימוש במודל הישרדות פרמטרי גמיש לשיפור חישובי HR. רגרסיה לוגיסטית מותנית שימשה כדי לפתור תוצאות משני המחקרים.
ממצאי המחקר
העבודה הנוכחית זיהתה 20,314 (≤28 שנים) ו-87,001 משתתפים חיוביים ל-IBD למחקרי מקרה-ביקורת ומחקר עוקבה, בהתאמה. משתתפים אלה הותאמו ל-99,200 (מקרה-ביקורת) ו-431,054 יחידי התייחסות בריאים.
"למטופלים עם IBD היה גיל חציוני של 20.8 שנים בתאריך המדד (33.0% אובחנו
במהלך תקופת המעקב (חציון = 14 שנים), דווח על 116 מקרי IBD ו-353 בדיקות התייחסות שפיתחו T1D. מקרים נמצאו בעלי סיכון T1D גבוה יותר באופן מובהק (aHR = 1.58) בהשוואה לעמיתיהם בביקורת, כאשר ה-aHR הגבוה ביותר עבור חולי UC (2.02).
ממצאים דומים נצפו במחקר המעקב אחר מקרה-ביקורת – 1018 מקרים (1.2%) ו-3,496 מקרים (0.8%) נמצאו מאובחנים בעבר עם T1D עם הסיכון הגבוה ביותר בקבוצת IBD (aOR = 1.36). גברים ומשתתפים בין 18-28 שנים היו בסיכון גבוה יותר, מה שמחזק דפוסים ספציפיים למין ולגיל בהתפתחות T1D. ראוי לציון עוד יותר – ניתוח אחים (שבהם אח אחד מאובחן עם IBD בעוד האח השני לא) גילה שהאח שאובחן IBD נמצא בסיכון T1D גבוה משמעותית (aHR = 1.44) מאשר אחיהם הבריא, מה שמרמז על גורמים סביבתיים וגנטיים בלבד. לא יכול להסביר את הקשר הזה במלואו.
מסקנות
המחקר הנוכחי מדגיש את הקשרים הדו-כיווניים בין IBD ו-T1D, תוך שימוש בקבוצה נרחבת (n = 637,596), שני עיצובי מחקר עצמאיים (מקרה-ביקורת וקבוצה) ומעקב משמעותי (חציון = 14 שנים) כדי לאמת את הנוכחות של מצב אחד מגדיל באופן משמעותי את הסיכון להידבקות בשני.
ממצאים אלו מדגישים את הצורך במחקר דו-כיווני נוסף כדי להימנע מהמצאת הגלגל מחדש לטובת הרג שתי ציפורים במכה אחת. בעוד שהמחקר מצביע על כך שהסיכון המוחלט עשוי לא להיות גבוה מספיק כדי להצדיק בדיקה שגרתית עבור שני המצבים, הרופאים עדיין צריכים להישאר מודעים לסיכון המוגבר להתרחשות משולבת, במיוחד בקבוצות בסיכון גבוה. באופן דחוף יותר, הם מצביעים על הצורך של רופאים לסנן את שתי המחלות ולהתאים תוכניות התערבות ארוכות טווח של חולים כדי לתת את הדעת על ההתרחשות המשותפת שלהם, בהתחשב בקשר הדו-כיווני שלהם.
