מחקר: שכיחות אובדן שמיעה בעקבות COVID-19 בקרב מבוגרים צעירים בדרום קוריאה: מחקר עוקבה ארצי. קרדיט תמונה: Jaromir Chalabala / Shutterstock
מחקר גדול מגלה ש-COVID-19 משלש את הסיכון לאובדן שמיעה אצל מבוגרים צעירים, מה שמדגיש צורך דחוף לחקור את ההשפעות ארוכות הטווח של הנגיף על בריאות השמיעה על רקע עדויות חדשות לאובדן שמיעה חושי-עצבי פתאומי בקרב הנדבקים.
במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת eClinicalMedicineחוקרים מדרום קוריאה ערכו מחקר מבוסס אוכלוסיה בקרב מבוגרים צעירים כדי לקבוע את הקשר בין מחלת נגיף הקורונה 2019 (COVID-19) לבין אובדן שמיעה, כולל אובדן שמיעה חושי-עצבי פתאומי.
רֶקַע
מגיפת COVID-19 השפיעה על למעלה מ-775 מיליון אנשים ברחבי העולם והביאה ליותר משבעה מיליון מקרי מוות. ההשלכות שלאחר הזיהום, הידועות בכינויה מחלת וירוס קורונה ארוכה (ארוך COVID), ממשיכות להשפיע על חלק ניכר מהאנשים שהחלימו מהזיהומים של תסמונת נשימתית חריפה חמורה נגיף קורונה 2 (SARS-CoV-2). יתר על כן, הסימפטומים של COVID ארוך משפיעים על מערכות איברים שונות, כגון מערכת הלב וכלי הדם, מערכת העיכול, הריאה, הכליות והעצבים.
מחקרים דיווחו על מקרים של אובדן שמיעה חושי-עצבי ואובדן שמיעה חושי-עצבי פתאומי הקשור ל-COVID-19, מה שמצביע על השפעה של COVID-19 על גזע המוח. זה גם מצביע על כך שאובדן שמיעה יכול להיות אחד מהסימפטומים הלא ספציפיים של COVID-19.
דלקת קרום המוח נגיפית וחיידקית, שבה מאמינים שדלקת קרום המוח מתפשטת לשבלול, דווחה כגורמת לאובדן שמיעה פתאומי. מקרים רבים לאחרונה בקרב מבוגרים צעירים העלו כי אובדן שמיעה יכול להיות בעיה חמורה הקשורה לבריאות הציבור הקשורה ל-COVID-19, וחיוני לחקור את הקשר הזה בקנה מידה אוכלוסי כדי להסביר גורמים מבלבלים.
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, המדענים השתמשו בנתונים ממרשם ה-COVID-19 של הסוכנות למניעת מחלות של קוריאה וממסד הנתונים של שירות ביטוח הבריאות הלאומי כדי לקבל מידע על אבחנות של COVID-19, כמו גם סוגים, תאריכים ומינוני חיסונים.
מאגר שירותי הביטוח סיפק מגוון רחב של נתונים, לרבות גורמים סוציו-דמוגרפיים, תוצאות בדיקות בריאות, ביקורי אשפוז, רישומי אשפוז ומרשמים וטיפולים רפואיים.
המחקר כלל רק מבוגרים צעירים בין הגילאים 20 עד 38 והוציא את כל האנשים עם היסטוריה של אובדן שמיעה. החשיפה במחקר הייתה זיהום ב-SARS-CoV-2 שאושר באמצעות אנליזה בזמן אמת של תגובת שרשרת פולימראז הפוכה (rRT-PCR) של ספוגיות אור או אף-לוע.
התוצאות שנבדקו במחקר כללו אובדן שמיעה מורכב המבוסס על קודי הסיווג הסטטיסטי הבינלאומי של מחלות עשיריות. אובדן שמיעה חושי-עצבי פתאומי היה התוצאה המשנית שנבדקה במחקר. כדי לקבוע את הסיכון לאובדן שמיעה חושי-עצבי פתאומי, נערכו מעקבים עד לאבחון של אובדן שמיעה, מוות או סיום המחקר.
אובדן שמיעה נקבע על סמך חוסר היכולת לשמוע צלילים מתחת ל-25 דציבלים, ואובדן שמיעה חושי-עצבי אובחן על סמך התפתחות מהירה של אובדן שמיעה מתחת ל-30 דציבלים תוך 72 שעות.
גורמים כמו גיל, מין, הכנסה למשק בית וסטטוס חיסון נגד COVID-19 נכללו כמשתנים. משתנים נוספים כללו אינדקס מסת גוף, רמות גלוקוז בסרום בצום, לחץ דם סיסטולי, צריכת אלכוהול, מצב עישון ורמות פעילות גופנית.
החוקרים ביצעו ניתוחים סטטיסטיים ורגישות שונים כדי לקבוע את הקשר בין זיהומי SARS-CoV-2 לבין סיכון מוגבר לאובדן שמיעה או אובדן שמיעה תחושתי-עצבי פתאומי בקרב מבוגרים צעירים תוך התחשבות בכל המשתנים הדמוגרפיים, הפיזיולוגיים והקשורים לאורח החיים.
תוצאות
המחקר מצא כי הסיכון לאובדן שמיעה או אובדן שמיעה חושי-עצבי היה גבוה יותר לאחר זיהום SARS-CoV-2 בקרב מבוגרים צעירים. בהשוואה לאנשים שמעולם לא חלו ב-COVID-19, אלו שהחלימו מ-COVID-19 היו בסיכון גבוה פי 3.44 לאובדן שמיעה וסיכון גבוה פי 3.52 לאובדן שמיעה חושי-עצבי פתאומי.
גם לאחר התאמה למשתנים המשתנים הקשורים לאורח חיים ולגורמים מטבוליים, הקשר היה משמעותי. החוקרים דנו גם בכמה השערות המוצעות המסבירות את הקשר בין זיהומי SARS-CoV-2 ואובדן שמיעה.
מאמינים שהאוזן הפנימית רגישה לווירוסים, וזיהומים מנגיפים השייכים למשפחות Paramyxoviridae ו-Herpesviridae, כמו גם מנגיפים הפטיטיס, שפעת ולסה, נקשרו לתסמינים נוירולוגיים כגון אובדן שמיעה חושי-עצבי פתאומי, יחד עם פנים. שיתוק ואנוסמיה. בנוסף, זיהומים ויראליים יכולים לפגוע גם ברקמה הפרילימפטית והשבלול, אשר נצפתה בעבר במקרים של שבלול ודלקת עצבים שבלול.
מחקרי מודל Murine, שבהם עכברים נדבקו בנגיף הרפס סימפלקס, הראו עדויות לאובדן שמיעה לאחר הזיהום הנגיפי. מאמינים כי זיהום של תאי אפיתל בתוך ה-stria vascularis של צינור השבלול, מוות של תאים לא נגועים ואפופטוזיס של תאים נגועים באיבר של קורטי תורמים לאובדן שמיעה.
מחקרים אחרים דיווחו גם על התמדה של SARS-CoV-2 באוזן זמן רב לאחר ההתאוששות מהזיהום הראשוני, מה שמצביע על כך שיכולת הנגיף להישאר ברקמות לטווח ארוך יכולה להיות סיבה בסיסית לאובדן שמיעה.
מסקנות
בסך הכל, הממצאים הצביעו על קשר משמעותי בין COVID-19 והתפתחות אובדן שמיעה אצל מבוגרים צעירים. עם זאת, החוקרים מאמינים שמגבלות כגון היעדר נתונים אודיולוגיים אובייקטיביים, עיצוב המחקר הרטרוספקטיבי וחוסר היכולת להכליל ממצאים אלו לאוכלוסיות רחבות יותר מחייבות פרשנות זהירה של תוצאות אלו ומחייבות מחקר נוסף בנושא.
