מחקר חדש חושף כי חולי COVID-19 סובלים מליקויים קוגניטיביים משמעותיים ארוכי טווח אפילו שנה לאחר האשפוז, עם סמני פגיעה מוחית ונפח מוחי מופחת המצביעים על נזק בתיווך חיסוני.
מחקר: ליקויים קוגניטיביים לאחר אשפוז COVID-19 לאחר שנה הם גלובליים וקשורים לעלייה בסמני פציעות מוח והפחתת נפח החומר האפור. קרדיט תמונה: גורודנקוף / Shutterstock
במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת רפואת טבעהחוקרים העריכו תוצאות קוגניטיביות, סמנים ביולוגיים ונוירו-דמיית שנה אחת בחולי מחלת וירוס קורונה לאחר אשפוז 2019 (COVID-19) וזיהו גורמים הקשורים לליקויים קוגניטיביים ולהחלמה.
רֶקַע
ליקויים קוגניטיביים מדווחים בדרך כלל בחולי COVID-19 לאחר חריפה, אך מסלול ההתאוששות והמנגנונים הבסיסיים שלהם נותרו לא ברורים. האנשים המושפעים ביותר הם אלה עם סיבוכים נוירולוגיים או פסיכיאטריים (NeuroCOVID), אם כי מחקרים רבים לא כללו חולים אלה. עד שליש מחולי COVID-19 חווים סיבוכים כגון שבץ מוחי ואנצפלופתיה.
מחקרים מעטים שילבו הערכות קוגניטיביות מקיפות עם נתונים ביולוגיים או הדמיה עצבית, ונתוני המעקב נדירים. ההשפעה של COVID-19 על המוח נחשבת מתווכת חיסונית ולא נוירופולשנית, אם כי מחקר זה מציין קווי דמיון פוטנציאליים בין ההשפעות המוחיות שלו לאלו הנראות בזיהומים מערכתיים אחרים. דרוש מחקר נוסף כדי להבין טוב יותר את המנגנונים של ליקויים קוגניטיביים שלאחר ה-COVID-19 ולזהות אסטרטגיות יעילות לטיפול ומניעה.
לגבי המחקר
מטופלים בני 16 ומעלה גויסו מעל 19 חודשים (מרץ 2021 עד אוקטובר 2022) מ-17 אתרים בבריטניה (בריטניה) באמצעות מחקר COVID-Central Nervous System (CNS), חלק מהמכון הלאומי לחקר הבריאות (NIHR) COVID- 19 משאב ביולוגי. הסכמה מדעת ניתנה על ידי המשתתפים או קרוביהם.
המחקר כלל חולי COVID-19 מאושפזים ללא אבחנה נוירולוגית מוקדמת, עם או בלי סיבוכים נוירולוגיים או פסיכיאטריים חריפים (קבוצות NeuroCOVID ו-COVID, בהתאמה). קבוצת NeuroCOVID זוהתה באמצעות הפניות נוירולוגיות או הודעה מרופא, בעוד שקבוצת ה-COVID תואמת לפי גיל, מוצא אתני, מין, חומרת COVID-19 ותקופת קבלה. חלק מהמטופלים פנו למיון אך לא אושפזו.
המשתתפים השלימו הערכה קוגניטיבית (Cognitron) בין חודש ל-26 חודשים לאחר השחרור. זה כלל משימות קוגניטיביות מבוססות מחשב על פני חמישה תחומים, דגימת דם לסמני פגיעות מוח וסריקות תהודה מגנטית (MRI). ליקוי קוגניטיבי סובייקטיבי הוערך באמצעות שאלה בינארית. סמני פגיעה מוחית, כגון Neurofilament Light Chain (NfL), Ubiquitin Carboxyl-terminal Hydrolase L1 (UCH-L1), Tau Protein (Tau), ו-Glial Fibrillary Acidic Protein (GFAP), נמדדו בסרום באמצעות ערכות מיוחדות. ביצועים קוגניטיביים הושוו למדגם קהילה נורמטיבי של 2,927 אנשים שהותאמו לגורמים דמוגרפיים. ניתוח הדמיית עצב כלל מדידות של חומר אפור, חומר לבן ונפח נוזל מוחי מסריקות MRI. הנתונים נותחו באמצעות פרוטוקולים סטנדרטיים, ומודלים מרובים של רגרסיה פותחו להערכת תוצאות קוגניטיביות.
תוצאות המחקר
המחקר ניתח 351 משתתפי COVID-CNS לצד קבוצת ביקורת של 2,927 אנשים בהתאמה לפי גיל, מין, שפה ראשונה והשכלה. למשתתפים לא הייתה אבחנה נוירולוגית קודמת והם הוערכו בחציון של 384 ימים לאחר ה-COVID-19, עם הערכות הכוללות בדיקות קוגניטיביות, מדדים בדיווח עצמי, הדמיה עצבית ודגימת נסיוב. לקבוצה היה גיל חציוני של 54 שנים, עם 58% גברים ו-78% לבנים. מביניהם, 29% חוו תסמיני COVID-19 חמורים. בזמן ההערכה שלאחר החריפה, 84% קיבלו שתי מנות חיסון, בעוד של-54% היו סיבוכים נוירולוגיים או פסיכיאטריים (קבוצת NeuroCOVID), ו-46% לא קיבלו (קבוצת COVID).
בהתבסס על הנתונים הדמוגרפיים שלהם, בדיקות קוגניטיביות גילו ששתי הקבוצות ביצעו ביצועים גרועים משמעותית מהצפוי. הליקויים היו גלובליים, משתרעים על פני תחומים קוגניטיביים מרובים, כאשר אלה שהושפעו מאנצפלופתיה הראו את החסרים הגדולים ביותר, ואחריהם סיבוכים מוחיים ודלקתיים. חששות זיכרון היו קשורים באופן מובהק לחסרים אובייקטיביים גדולים יותר בשתי הקבוצות, עם עלייה בולטת בחששות הזיכרון לאחר ה-COVID. הן החששות הסובייקטיביים והן הליקויים האובייקטיביים בזיכרון היו תואמים מאוד, ותמכו במהימנותם של תסמינים שדווחו על עצמם. ליקוי קוגניטיבי נמצא מוכלל על פני כל התחומים ללא עדות לליקויים ספציפיים לתחום. התאוששות הביצועים הקוגניטיביים הראתה שיפור מסוים מוקדם לאחר השחרור, אך ירדה במהלך המעקב, ללא התאוששות משמעותית נוספת בין הערכות מאוחרות יותר, דבר המעיד על ליקויים קוגניטיביים מתמשכים.
גורמים קליניים והדמיה עצבית
המחקר בדק גם גורמים קליניים הקשורים לפגיעה קוגניטיבית. תסמינים של דיכאון, ריבוי תחלואה ופגיעות מוחיות כמו NfL, GFAP ו-Tau היו קשורים לליקויים קוגניטיביים, כאשר רמות גבוהות יותר של סמנים אלו נמצאו בחולי NeuroCOVID. יש לציין, ריבוי תחלואה ודיכאון מילאו תפקידים משמעותיים בניבוי תוצאות קוגניטיביות, כאשר מצב בריאות הנפש השפיע על שתי הקבוצות.
בנוסף, זוהו שינויים מבניים במוח באמצעות הדמיה עצבית, עם נפח מופחת של קליפת המוח הקדמית ושינויים אזוריים אחרים המתואמים עם ליקויים קוגניטיביים. באופן ספציפי, הפחתות בקליפת המוח הקדמית נקשרו לליקויים בקוגניציה, בזיכרון ובקשב, מה שמצביע על כך שהליקויים הקוגניטיביים עשויים להיות קשורים לשיבושים ברשתות הקשב והעיבוד הרגשי של המוח.
המודלים הרב-גוניים עבור קבוצות NeuroCOVID ו-COVID חשפו כי גיל, ריבוי תחלואה והפרעות במבנה המוח היו מנבאים משמעותיים של תוצאות קוגניטיביות. המחקר מדגיש את הצורך במחקר נוסף כדי להבין טוב יותר את ההשפעה הקוגניטיבית של COVID-19 ולהנחות אסטרטגיות טיפוליות.
מסקנות
לסיכום, מחקר לאומי פרוספקטיבי זה של 351 חולי COVID-19 מאושפזים, עם וללא סיבוכים נוירולוגיים, מצא ליקויים קוגניטיביים משמעותיים לאחר-חריפים בהשוואה ל-2,927 ביקורות תואמות. חסרים אלו היו קשורים לסמנים מוגברים של פגיעות מוח ולהפחתת נפח החומר האפור.
בניגוד למחקרים קודמים שהתמקדו בתסמונות דיס-executive, מחקר זה חשף פגיעה קוגניטיבית רחבה ועולמית, אפילו בחולים ללא סיבוכים נוירולוגיים. ליקויים קוגניטיביים היו קשורים לחומרת הזיהום הראשוני, מצב בריאות הנפש שלאחר חריפה, ואנצפלופתיה הקשורה ל-COVID-19. למרות שיפור מסוים במעקבים מוקדמים, ההתאוששות עלתה בדרגה, והותירה את החולים עם ליקויים מתמשכים שנה לאחר ההדבקה. הממצאים מצביעים על פגיעה מוחית בתיווך חיסוני ומדגישים את הצורך בטיפולים ממוקדים.
