קבוצת המחקר של פסיכיאטריה ובריאות הנפש במכון המחקר הגרמני Trias i Pujol (IGTP), יחד עם קבוצת ETEP (מחקר וטיפול באפיזודות פסיכוטיות) בבית החולים דל מאר, פרסמו מחקר ב- כתב העת הספרדי לפסיכיאטריה ובריאות הנפש המנתח את השימוש בקלוזפין בחולים עם סכיזופרניה עמידה לטיפול בשנתיים הראשונות לאחר האפיזודה הפסיכוטית הראשונה (FEP).
המחקר מנתח את דפוסי המרשם של קלוזפין בחולים שאובחנו עם FEP. המטרה העיקרית הייתה לקבוע את שיעור החולים שקיבלו קלוזפין, את המנבאים הראשוניים לשימוש בו, את הזמן עד לתחילתו, את התרופות שנלקחו בו זמנית ואת ההשפעות השליליות הנלוות.
הממצאים העיקריים של מחקר זה הם כדלקמן:
- מתוך 255 חולים, רק 78% קיבלו קלוזפין, למרות ש-302% היו עמידים לטיפול.
- ציון נמוך יותר בסולם ההערכה העולמית של תפקוד (GAF) נמצא בקורלציה עם שימוש בקלוזפין בשנתיים הראשונות.
- הזמן החציוני להתחלת קלוזפין היה 55 ימים.
- תופעות הלוואי השכיחות ביותר היו הרגעה ושינויים מטבוליים, כולל עלייה במדד מסת הגוף (BMI) ובטריגליצרידים.
"אכ-20-30% מהחולים עם סכיזופרניה אינם מגיבים לטיפולים אנטי פסיכוטיים קונבנציונליים ונחשבים עמידים לטיפול. במקרים אלה, קלוזפין הוא הטיפול המועדף, אך השימוש בו בתרגול קליני אמיתי מתעכב לעתים קרובות או אינו מספיק," מסבירה ד"ר אלבה טול, ראש קבוצת המחקר לפסיכיאטריה ובריאות הנפש ב-IGTP ואחת הכותבות הראשיות של המחקר.
אחת הסיבות לחוסר שימוש בקלוזפין היא חוסר הרצון של רופאים ושל מטופלים להתחיל טיפול בשל תופעות הלוואי הפוטנציאליות שלו, כגון הרגעה ושינויים מטבוליים."
ד"ר אלבה טול, ראש קבוצת המחקר לפסיכיאטריה ובריאות הנפש, מכון המחקר הגרמני Trias i Pujol
עם זאת, השימוש בקלוזפין בשנים הראשונות לאחר האפיזודה הפסיכוטית הראשונה יכול להפחית משמעותית את התסמינים הפסיכוטיים בחולים אלה ולשפר את איכות חייהם: "למרות הקשיים, השימוש בקלוזפין בשלבים הראשונים לאחר אפיזודה פסיכוטית ראשונה חיוני לשיפור הפרוגנוזה ארוכת הטווח של חולים עם סכיזופרניה עמידה לטיפול. לכן, חשוב מאוד לקדם אסטרטגיות המסייעות ליישם טיפול זה בצורה רחבה ומוקדם יותר, כגון הכשרת אנשי מקצוע בתחום הבריאות והעלאת המודעות בקרב המטופלים ובני משפחותיהם לגבי היתרונות הפוטנציאליים של הטיפול."
מחקר זה מדגיש את תת השימוש בקלוזפין למרות היתרונות שלו בשיפור הסימפטומים הפסיכוטיים ואיכות החיים של חולים עם עמידים לטיפול. המחברים מדגישים את הצורך בהכשרה ובמודעות רבה יותר ליישום רחב ומוקדם יותר של קלוזפין בפרקטיקה הקלינית.
