ניסוי בינלאומי חשוב מראה כי שילוב Cagrilintide ו- Semaglutide מסייע למבוגרים עם השמנת יתר להשיג ירידה דרמטית יותר משקל ובריאות מטבולית טובה יותר מאשר טיפולים יחיד-תרופות יחיד.
ניסוי: הקימו את Cagrilintide ו- Semaglutide אצל מבוגרים עם עודף משקל או השמנת יתר. קרדיט תמונה: Alones / Shutterstocק
במחקר שנערך לאחרונה בפורסם ב כתב העת לרפואה של ניו אינגלנדקבוצה של חוקרים העריכה את היעילות של משטר משולב של Cagrilintide ו- Semaglutide בהפחתת משקל הגוף ובטיחותו למבוגרים עם השמנת יתר אך ללא סוכרת.
רֶקַע
כמעט מחצית מהמבוגרים ברחבי העולם חיים כיום עם עודף שומן בגוף, דמות צפויה לטפס ל 54% עד 2035, והיא מניעה סוכרת מסוג 2, יתר לחץ דם, דיסליפידמיה, דלקת מפרקים ניוונית והפרעות במצב הרוח. תרופות לניהול משקל לטווח הארוך פועלות בצורה הטובה ביותר כאשר הן משויכות עם הרגלי אכילה בריאים יותר ופעילות גופנית קבועה.
Semaglutide מחקה פפטיד דמוי גלוקגון 1 (GLP-1), ואילו cagrilintide מחקה את הורמון השובע אמילין, כך שכל אחד מדרס תיאבון דרך מסלול מובהק. ההשפעה המשולבת שלהם בקרב מבוגרים שאינם סוכרתיים לא נבדקה בניסוי שלב 3; מכאן שיש צורך במחקר נוסף.
על המחקר
השלב 3A, רב-מרכזי, אקראי, כפול סמיות, מבוקר פלסבו ופעיל הגדר מחדש מחדש 1 ניסוי 1 רשם 3,417 מבוגרים ברחבי 22 מדינות. הזכאות דרשה מדד מסת גוף (BMI) של 30 ק"ג/מ"ר ומעלה, או לאנשים עם לפחות קומורבידיות אחת הקשורה להשמנה וללא סוכרת, BMI של 27 ק"ג/מ"ר ומעלה.
המשתתפים הוקצו ביחס 21: 3: 3: 7 לזריקות שבועיות של אחת מארבעה משטרים: מינון קבוע Cagrilintide 2.4 מ"ג פלוס סמגלוטיד 2.4 מ"ג, סמגלוטיד בלבד, קגרילינטייד לבד או פלצבו. כל המתנדבים קיבלו גם אימון אורח חיים סטנדרטי בתזונה ופעילות גופנית.
המינון החל ב -0.25 מ"ג מכל תרופה פעילה והסלים כל ארבעה שבועות עד שהושג המינון המלא של 2.4 מ"ג עד שבוע 16. המינון הזה נשמר אז במשך 52 שבועות, ואחריו שבעה שבועות של תצפית. החוקרים התכווצו או מנות מינונים אם התפתחה חוסר סובלנות (57.4% שמרו על המינון המרבי בשבוע 68; 74.7% הגיעו אליו בשלב מסוים).
סריקות DXA בקבוצת משנה (7.4% מהמשתתפים) שימשו למעקב אחר שינויים בשומן וברקמות רזות. התוצאות העיקריות היו אחוז המשקל של אחוזי המשקל ושיעור המשתתפים שהפסידו לפחות 5% ממשקל הבסיס שלהם, תוך שימוש בניתוח הערכת מדיניות טיפול (עקרון כוונה לטיפול).
נקודות קצה משניות אישור כללו ≥20%, ≥25% ו- ≥30% ירידה במשקל, כאשר כל הניתוחים התבצעו על בסיס כוונה לטיפול ודיווחו עם מרווחי ביטחון של 95%. החוקרים אספו גם דגימות דם סדרתיות כדי לעקוב אחר שינויים בשומנים, חלבון תגובתי C ואנזימי כבד, ומספקים תמונה רחבה יותר של בריאות המטבולית. אסטרטגיות שמירה כמו שיחות אימון, תזכורות להזרקה וראיונות מוטיבציה שמרו על שיעורי הנשירה נמוכים.
אותות בטיחות בעלי עניין מיוחד, כולל דלקת לבלב, אירועי כיס המרה, ניאופלזמות ורעיון אובדני, נשפסו על ידי ועדות מומחים מסונוורים. שלב הרחבה (NCT06780449) יעריך את התוצאות לטווח הארוך. שינויים בקצב הלב נבדקו כחלק מהערכת הבטיחות הקרדיווסקולרית.
תוצאות המחקר
מבין 3,417 המבוגרים האקראיים, 2,108 קיבלו את שילוב התרופות, 302 קיבלו סמגלוטיד, 302 קיבלו Cagrilintide ו- 705 קיבלו פלצבו. הגיל הממוצע היה 47 שנים; נשים היוו 67.6%, ורובן היו דיסליפידמיה או יתר לחץ דם בתחילת הדרך. עד שבוע 68, 88.2% מהאלו שהוקצו לטיפול משולב נותרו בטיפול.
השילוב הניב הפחתה ממוצעת במשקל של 20.4% תחת הערכת המדיניות הטיפולית, לעומת 3.0% עם פלצבו (-17.3% הפרש; p <0.001). בניתוח הניתוח של מוצרי הניסוי (ההתחשבנות בהיצמדות הטיפול), הפחתה הגיעו ל 22.7% ו -2.3%, בהתאמה, התואמת לירידה במשקל מוחלט של -21.6 ק"ג עם טיפול משולב.
ראוי לציין כי 91.9% מקבוצת השילוב איבדו לפחות 5% ממשקל הבסיס, ואילו 53.6% איבדו ≥20%. יתר על כן, 34.7% השיגו אובדן של ≥25%, ו -19.3% השיגו אובדן ≥30%. לעומת זאת, Semaglutide בלבד הניב 14.8% מהמטופלים שהשיגו ירידה במשקל של ≥25%, ו- Cagrilintide בלבד הניב 6.5%.
BMI, היקף המותניים ויחס המותניים לגובה של המותניים השתפרו משמעותית עם הטיפול המשולב. ראוי לציון, 54% מאלו שסווגו בתחילה עם השמנת יתר לטווח ה- BMI שאינו שמנוני לפי סוף המחקר לעומת 11.1% עם פלצבו.
בקבוצת המשנה DXA (n = 252), הנתונים הראו כי 67% מהפחתת המשקל מקורו במסת השומן ו 33% מרקמות רכות רזה. יחס זה של הפחתת המוני שומן לשתייה עולה בקנה אחד עם טיפולי השמנת יתר מבוססים ומציע כי תפקוד המטבולי נשמר במהלך ירידה במשקל. מסת השומן ירדה ב 17.0 ק"ג עם השילוב, לעומת 3.4 ק"ג עם הפלצבו, ואילו המסה הרזה ירדה ב 8.4 ק"ג, לעומת 2.6 ק"ג.
גם סמנים קרדיומטבוליים עברו לטובה. לחץ הדם הסיסטולי ירד ב- 9.9 מ"מ Hg עם השילוב ו- 3.2 מ"מ Hg עם פלצבו (-6.7 מ"מ הפרש Hg; P <0.001). בקרב משתתפים טרום -סוכרתיים, 87.7% חזרו לנורמוגליקמיה עם השילוב, לעומת 32.2% בפלצבו.
איכות חיים ותפקוד גופני, המודדים על ידי השפעת המשקל על ניסויים קליניים איכותיים של Life-Lite (IWQOL-Lite-CT) וסקר הבריאות של 36 פריטים (SF-36), השתפר יותר עם הטיפול המשולב. קצב הלב הממוצע עלה מעט ב -0.94 פעימות בדקה עם טיפול משולב לעומת ירידות בקבוצות אחרות.
מרבית תופעות הלוואי היו במערכת העיכול, כמו בחילה, שלשול או עצירות, והתרחשו ב 79.6% מזרוע השילוב לעומת 39.9% ממקבלי הפלצבו. אירועים אלה היו בדרך כלל קלים או מתונים. תופעות לוואי חמורות הופיעו ב 9.8% מקבוצת השילוב, כולל שני מקרי מוות (התאבדות אחת, סרטן אחד).
ההפסקה בגלל תופעות לוואי נותרו נמוכות על 5.9%. המגבלות כללו את המשתתפות הלבנות והנקבות בעיקר, כמו גם ערכים מטבוליים של קו הבסיס, שעשויים להקל על השיפורים.
מסקנות
לסיכום, הטיפול בן 68 שבועות עם Cagrilintide ו- Semaglutide המשותף הביא לירידה במשקל משמעותית ומשמעותית קלינית בקרב מבוגרים עם עודף משקל או השמנת יתר, תוך ביצוע משמעותית של מונותרפיות ופלצבו (- 5.5% לעומת סמגלוטיד;- 8.9% לעומת Cagrilintide).
השילוב שיפר גם כמה פרמטרים קרדיומטבוליים, כולל לחץ דם ורמות גלוקוז, ושיפור התפקוד הגופני. יש לפרש את נתוני הרכב הגוף בזהירות בגלל ניתוח התת -קבוצה הקטן; עם זאת, יחס המסה השומן לשתייה מתיישר עם יעדי השימור המטבוליים.
בעוד שתופעות לוואי במערכת העיכול היו נפוצות, הן לרוב לא היו חריפות. שינויים מינימליים בקצב הלב מצביעים על בטיחות לב וכלי דם. ניסוי זה מדגיש את הפוטנציאל של שילוב סוכנים עם מנגנונים משלימים כדי להתמודד עם השמנת יתר בצורה יעילה יותר מאשר טיפולים יחידים.
