תמצית בינטליידיש עבור צרור מכתבים, פותרת דילמות של קוראים מאז 1906. שלח את שלך בדוא"ל, מדיה חברתית אוֹ טופס זה.

בינטל היקר,

אני סטודנט יהודי אמריקאי בקולג' שלומד כעת בחו"ל באירופה. אני כותב על חבר כיתה בעייתי במיוחד. היא לא יהודיה או פלסטינית או ערבית, ולמיטב ידיעתי אין לה קשר ישיר עם ישראל-פלסטין. ובכל זאת, כמעט בכל כיתה, היא מנצלת את ההזדמנות לשדר את דעותיה על הסכסוך, אף פעם לא מכירה בפריבילגיה שלה כאישה לבנה ואירופית, או לוקחת בחשבון כיצד חבריה לכיתה עשויים להיות מושפעים מהאלימות במזרח התיכון.

מחוץ לכיתה, שמעתי אותה משתמשת במונח "ציוני" כעלבון, ונראה שהיא מאמינה שישראל שולטת בדיסני+. אני ציוני מתקדם שמתנגד לכיבוש, ואני לא מאמין שאנטי-ציונות, או ביקורת על ממשלת ישראל – במיוחד כשזה מגיע ליחס לפלסטינים – היא אנטישמית מטבעה. אבל אני מרגיש שההערות שלה יכולות לחצות את הגבול.

האסטרטגיה הנוכחית שלי היא לתרום כמה דולרים לקרן החדשה לישראל או למטבח המרכזי בכל פעם שהיא עולה לי על העצבים, מכיוון שאני יודע שהארגונים האלה עוזרים לתמוך באזרחים בישראל, פלסטין ולבנון. אם אני הולך להישבר, יכול להיות שזו תהיה סיבה טובה. אבל אני חושש שבקבוקי התסכול שלי ככה זה לא בריא.

אני לא רוצה לשים את הפרופסורים שלי, שהם נפלאים, בעמדה מביכה – או לתת יותר דלק לשחקנים חיצוניים שמנצלים פחדים מאנטישמיות למטרות רווח פוליטי. אבל לפעמים אני דואגת שבסופו של דבר אשחרר את התסכולים העצורים שלי בכיתה, מה שלא יהיה טוב לאף אחד.

איך אני צריך להתמודד עם זה?

בְּכֵנוּת,
מְמוּרמָר

ממורמרים יקרים,

אני מתרשם עד כמה טוב אתה כבר מתמודד עם המצב. לא נתת להערות של חברך לכיתה להשפיע עמוקות על חווית הלמידה שלך, ואתה עושה את הדבר הכי פרודוקטיבי שאתה יכול לחשוב עליו כדי להתנגד לה: תרומה לצדקה. כל הכבוד לך.

אבל אתה מעלה שני חששות חשובים שלדעתי ניתן לטפל בצורה ישירה יותר. ראשית, חברך לכיתה משבש את השיעור ועושה זאת באופן שמרגיש לא ישר מבחינה אינטלקטואלית. שנית, מחוץ לכיתה, היא עוסקת בחשיבה קונספירטיבית שחוצה בבירור את הגבול לאנטישמיות.

נתחיל בהערותיה בכיתה. אני מסכים שהתפוצצות מרוב כעס באמצע השיעור היא כנראה לא דרך פרודוקטיבית לטפל בזה, ולו רק בגלל שהאדם האדום-הפנים והצועק רק לעתים רחוקות נתקל בטוב.

אבל זה לא אומר שאתה לא צריך להגיב. אחרי הכל, האם דיון הוא לא כל העניין בשיעור? זה נשמע שיש לך כמה נקודות הוגנות לעשות שיכולות לעזור להרחיב את החשיבה שלה – ושל אחרים בחדר. חוץ מזה, ניסיון להחזיק את זה בבירור אינו משרת אותך היטב. אתה יכול לציין איך, למרות כל הדיונים על הזכות, היא לא מכירה בעצמה. אתה יכול לחלוק את החוויות שלך כיהודי. אם היא מתעלמת מחלק מהפאזל ההיסטורי של הסכסוך, אתה יכול להעלות אותו.

רק הקפד להישאר רגוע: שתף את נקודת המבט שלך אך שמור אותה רלוונטית לדיון בכיתה. אל תנסה לקחת על עצמך כל מה שאי פעם שמעת אותה אומרת. הפרופסורים שלך צריכים להיות מסוגלים לעזור להבטיח שזה לא יתגלגל לוויכוח עקר.

אם זה מרגיש יותר מדי, אני ממליץ לך לדבר עם הפרופסורים בשעות המשרד. אני יודע שאתה דואג למשוך אותם לאמצע דיון פוליטי שנוי במחלוקת, אבל נקודת המבט שלך חשובה. בנוסף, דיבור על הרעיונות שלך עם המורים שלך עשוי לעזור לך להרגיש שמעו אותך – ולהחזיר חלק מזמן הלמידה המופרע שלך.

עם זאת, מחוץ לכיתה, נשמע שחברך לכיתה אינו רק חושב על הסכסוך, אלא עוסק בקונספירציות אנטישמיות לגבי שליטה יהודית בתקשורת. זה מסוכן – ונעשה נפוץ יותר ויותר. אתה בהחלט לא האדם היחיד ששם לב לעלייה באנטישמיות שחולקים באומץ; אתה אפילו לא הראשון שכותב לנו על זה.

אתה צריך לומר לה בתקיפות שהרעיון הזה הוא טרופית אנטישמי ותיקה ולא נכון. אתה יכול גם לציין שהרוכלות של תיאוריות הקונספירציה הכוזבות האלה גורמת לכל ביקורת הוגנת על היחס של ישראל לפלסטינים להישמע לא לגיטימית. עם זאת, אם היא תדחף לאחור, אנסה להימנע מלהיגרר לוויכוח על כך; הדרך הטובה ביותר להעלים אותה עשויה להיות ללכת בשלווה במקום לקחת את הפיתיון.

בין אם בתוך הכיתה או מחוצה לה, התקווה שלך היא כנראה לגרום לחברת הכיתה המעצבנת שלך להרהר ולהבין את השגיאה של דרכיה. זה אולי לא סביר. אבל לדבר עדיין שווה את זה – עבור עצמך, ועבור האחרים בכיתה ובקבוצת החברים שלך.

בלי קשר לתגובתה, זו הזדמנות לעזור לאחרים לחשוב בצורה ביקורתית יותר על המצב. אולי חלק מהם יקיימו איתך דיונים פרודוקטיביים יותר; בכל מקרה, אתה לא רוצה שהאויב שלך יהיה הקול היחיד בסכסוך. ומי יודע, אולי האומץ שלך בדיבור יעודד כמה חברים אחרים לכיתה שלך שגם הם התבשילו בשתיקה.

האם יש לך מחשבות נוספות למבקש עצות זה? שלח אותם אל או שלח שאלה משלך. ו-דאל תפספס בינטל: הירשם לניוזלטר קצר בינטל שלנו כאן.