למרות ששיעורי התמותה והאשפוזים השתפרו, איכות החיים של אלו החיים עם קרדיומיופתיה היפרטרופית (HCM) עלולה להיפגע עם תסמינים מגבילים כגון קוצר נשימה במאמץ וירידה ביכולת הפעילות הגופנית. גורם עיקרי לכך בחולי HCM הוא חסימה של מערכת היציאה של החדר השמאלי (LVOT), מה שגורם ללחץ תוך לבבי מוגבר. מחקר זה הוכיח זאת aficamten שיפר את יכולת הפעילות הגופנית של חולי HCM עם שיפור משמעותי ב שיא ספיגת החמצן (pVO2), שיפור בתסמינים המגבילים וירידה בדרגות לחץ LVOT. ה שבירה מאוחרת מחקר שהוצג היום ב- Heart Failure 2024, קונגרס מדעי של האגודה האירופית לקרדיולוגיה (ESC).
ניסוי SEQUOIA-HCM הוכיח כי aficamten יכול לחסל באופן מהימן ובטוח חסימת LVOT בחולים עם HCM חסימתי באמצעות משטר מינון פשוט ושלב, והיה קשור לשיפורים מהותיים בנקודות קצה רלוונטיות קלינית כגון יכולת פעילות גופנית ותסמינים. חולי HCM נוטלים לעתים קרובות מספר תרופות, אשר לעתים קרובות מספקות תועלת לא אופטימלית, בעוד שאפיקמטן היה יעיל ביותר במתן שיפור קליני כטיפול משולב, אך גם כמונותרפיה."
מרטין מרון, חוקר ראשי, פרופסור מבית החולים והמרכז הרפואי לאהי, ברלינגטון, מסצ'וסטס, ארה"ב
HCM מופיע בערך אחד מתוך 200 עד 500 אנשים, כאשר 70% מהחולים סובלים ממחלה חסימתית. המצב גורם לדפנות החדר השמאלי להיות עבים ונוקשים, מה שעלול לגרום גם לחסימה בזרימת הדם החוצה מהלב ולחצים תוך-לביים מוגברים.
Aficamten הוא מעכב מיוזין לבבי שהוכח בעבר כמפחית את שיפועי LVOT בניסוי שלב 2. ניסוי SEQUOIA-HCM שלב 3 העריך את היעילות והבטיחות של aficamten לעומת פלצבו במבוגרים עם HCM חסימתית סימפטומטית. נקודת הסיום העיקרית הייתה השינוי ב-pVO2, הוערך באמצעות בדיקת פעילות גופנית לב-ריאה, מהבסיס לשבוע 24. נקודות קצה משניות לאחר 24 שבועות כללו את השינוי בציון KCCQ; שיעור החולים עם שיפור בכיתה ≥1 ב-New York Heart Association (NYHA); שינוי בשיפוע Valsalva LVOT; שיעור החולים עם שיפוע Valsalva LVOT <30 מ"מ כספית; וזכאות להקטנת מחיצה פולשנית.
SEQUOIA-HCM כלל 282 חולים מ-101 אתרים ב-14 מדינות בצפון אמריקה, אסיה ואירופה, מה שהפך אותו לניסוי HCM החסימתי הגדול ביותר אי פעם. לכל המשתתפים הייתה יכולת פעילות גופנית מופחתת עקב HCM חסימתית. המטופלים חולקו באקראי 1:1 ל-aficamten או פלצבו בנוסף לטיפול ברקע רפואי. המינון ההתחלתי של aficamten היה 5 מ"ג פעם ביום עם הזדמנויות בשבועות 2, 4 ו-6 להגדיל את המינון במרווחים של 5 מ"ג למינון מקסימלי של 20 מ"ג. התאמות במינון בוצעו לפי חלק פליטת חדר שמאל ודרגות LVOT שהוערכו באמצעות אקו לב.
העלייה הממוצעת ב-pVO2 מקו הבסיס לשבוע 24 היה 1.8 מ"ל/ק"ג/דקה עם aficamten בהשוואה ל-0.0 מ"ל/ק"ג/דקה עם פלצבו (הבדל ממוצע בריבועים לפחות בין הקבוצות, 1.7 מ"ל/ק"ג/דקה; רווח סמך של 95% (CI) 1.0, 2.4 ; p<0.001). לגבי נקודות קצה משניות לאחר 24 שבועות, aficamten הביא להפרש ממוצע של 7 נקודות בממוצע של 7 נקודות ב-KCCQ ביחס לפלסבו (95% CI 5, 10; p<0.0001). שיפור בדרגת NYHA ≥1 נצפה ב-58.5% מהמטופלים ב-aficamten ו-24.3% מהמטופלים בפלצבו (p<0.0001). Aficamten הוביל להפחתה גדולה יותר של 50 מ"מ כספית בשיפוע Valsalva LVOT לעומת פלצבו (95% CI -57, -44; p<0.0001). כ-49.3% מהמטופלים ב-aficamten השיגו שיפוע Valsalva LVOT <30 מ"מ כספית לעומת 3.6% מהמטופלים בפלצבו (p<0.0001). לקבוצת האפיקמטן היו 78 ימים פחות כשירים להפחתת מחיצה פולשנית בהשוואה לקבוצת הפלצבו (p<0.0001).
פרופסור מרון אמר: "היה מרשים לראות שההשפעות המיטיבות של אפיקמטן התרחשו במהירות ובאופן עקבי לאורך תקופת הטיפול ושניתן להתאים את המינונים בצורה יעילה ובטוחה רק באמצעות מדדי אקו-קרדיוגרפיים של קריאה באתר. כמו כן היה מרגיע לראות כי ב- מספר קטן מאוד של חולים שנמצאו עם מקטע פליטה מתחת ל-50% ב-aficamten, לא היה אי ספיקת לב קשורה או צורך בהפסקת מינון, ושההשפעה על חלק הפליטה הייתה הפיכה עם הפסקת הטיפול."
