Re: "מדוע כלי תקשורת אוהבים יהודים מפוחדים?" מאת ג'יי מייקלסון
לעורך:
בפרשנות שלו מ-18 בינואר, "מדוע כלי תקשורת אוהבים יהודים מפוחדים?", ג'יי מייקלסון טוען כי הנתונים על תקריות אנטישמיות לאחר 7 באוקטובר "מוגזמים" וטוען כי: "ה-ADL מאפיין כעת כל עצרת עם אנטי-ציונים קריאות וסיסמאות כאירוע אנטישמי". אמנם זה נכון שעדכנו לאחרונה את הקריטריונים שלנו כך שיכללו את ההקשר של התקפות חמאס ב-7 באוקטובר, אבל חשוב לציין שאנחנו לא סופרים את כל העצרות, אלא עצרות שכוללות ביטויי אנטישמיות – מה שעשינו תמיד.
ADL עוקבת אחר תקריות אנטישמיות מאז 1979. בשלושת החודשים שחלפו מאז ה-7 באוקטובר, ספרנו בסך הכל 3,291 תקריות, כולל תקיפה, הטרדה ונדליזם ברכוש – עלייה של 361 אחוז בתקריות משנה לשנה. ADL גם עקבה אחר 1,307 ביטויי אנטישמיות בעצרות, ואלה כוללים רטוריקה אנטישמית גלויה, ביטויי תמיכה בטרור נגד מדינת ישראל ו/או אנטי-ציונות.
ההקשר ממלא תפקיד קריטי בהערכת מהו אנטישמי. ADL העריכה באופן מסורתי אם לכלול אירועים על בסיס ההשפעה על פרטים יהודים, קבוצות של פרטים או הקהילה היהודית. ההקשר של ביטויים, סמלים ופזמונים יכול להשתנות עם הזמן, ואנו מחויבים להשתמש בהקשר המתאים בכל מקרה – והרצח הגדול ביותר של יהודים מאז השואה הוא הקשר רלוונטי. מסתכל מקרוב על העצרות שלאחר אוקטובר. 7, ברור שהאנטישמיות הפכה למאפיין קבוע ברבות מההפגנות הללו. דוגמאות לכך כוללות תמיכה גלויה בטרור חמאס או הצדקת התקפותיו, קריאות "לגלובליזציה של האינתיפאדה" או "בכל האמצעים הנדרשים" ו"ציונות היא טרור", או "מהנהר עד הים, פלסטין תהיה חופשית".
לעצרות אלו יש השפעה שונה באופן דרמטי על קהילות יהודיות שחשו דמוניזציה והטרדה בגלל הרמה המתמשכת של פעילות רחוב אנטי-ציונית אינטנסיבית. איננו יכולים להתעלם מההשפעה הזו כאשר אנו מעריכים תקריות אנטישמיות.
– אדם נויפלד
סגן נשיא בכיר וקצין אימפקט ראשי, ADL
