מאמר מחקר חדש פורסם ב של Oncotarget כרך 16 ב-21 בינואר 2025, שכותרתו "הערכה של דינמיקת שחרור cfDNA במהלך ניתוח סרטן המעי הגס".
חוקרים מאוניברסיטת ברזיליה חקרו כיצד רמות DNA נטול תאים (cfDNA) בדם משתנות לפני, במהלך ואחרי ניתוח סרטן המעי הגס. המחקר מצא כי רמות cfDNA עולות באופן משמעותי במהלך ואחרי הניתוח. הממצאים מצביעים על כך ש-cfDNA יכול לעזור לרופאים להעריך את יעילות הניתוח ולנטר את תוצאות המטופלים.
cfDNA מורכב מקטעי DNA קטנים המשתחררים לזרם הדם כאשר תאים מתים ומתפרקים. אצל אנשים בריאים, cfDNA מגיע בדרך כלל מתחלופת תאים רגילה, בעוד שבחולי סרטן, חלקו מקורו בתאי גידול. מדידת רמות cfDNA מציעה תובנות חשובות לגבי מצבו של המטופל וכבר משמשת למעקב אחר התקדמות המחלה ותגובת הטיפול בסוגי סרטן כגון ריאות, שד וסרטן המעי הגס.
סרטן המעי הגס הוא אחד מסוגי הסרטן הנפוצים ביותר בעולם, המשפיע על מיליוני אנשים מדי שנה. ניתוח הוא לרוב הטיפול העיקרי, אך עד 50% מהחולים חווים הישנות סרטן לאחר מכן. במחקר זה, צוות המחקר, בראשות הסופר הראשון מיילסון אלבס לופס והמחבר המקביל Fabio Pittella-Silva, ניתח דגימות דם מ-30 חולים בשלוש נקודות זמן מרכזיות: לפני, במהלך ואחרי הניתוח.
נמצא כי רמות cfDNA עלו כמעט פי שלושה במהלך הניתוח והכפילו את עצמם לאחר הניתוח בהשוואה לרמות לפני הניתוח. העליות היו אפילו גבוהות יותר אצל אנשים מעל גיל 60, אלו עם מצבים קיימים כמו סוכרת או מחלת לב, וחולים עם רמות גבוהות של אנטיגן קרצינו-עמבריוני (CEA), סמן סרטן שכיח. חולים עם רמות cfDNA הגבוהות ביותר היו אלה עם גידולים גדולים יותר או אגרסיביים יותר, ככל הנראה עקב נזק גדול יותר לרקמות במהלך הניתוח. בנוסף, ניתוחים ארוכים יותר נקשרו לרמות cfDNA גבוהות יותר.
"(…) ראינו שריכוז cfDNA עשוי לעלות בקורלציה עם משך הניתוח, מה שמדגיש את הפוטנציאל שלו כסמן לאיכות ניתוחית."
ממצאים אלו מצביעים על כך ש-cfDNA יכול להיות סמן ביולוגי בעל ערך, לא פולשני עבור רופאים לניטור חולי סרטן המעי הגס. מעקב אחר רמות cfDNA עשוי לעזור להעריך טוב יותר את התוצאות הניתוחיות ולקבוע האם המטופלים זקוקים לטיפול הדוק יותר.
בעוד שממצאים אלה מבטיחים, יש צורך במחקר נוסף כדי לתקן את בדיקות cfDNA ולאמת את התועלת שלה. מחקרים גדולים יותר יכולים לסייע בביסוס בדיקת cfDNA ככלי אמין לטיפול בסרטן ולניטור לאחר ניתוח, עם פוטנציאל להפוך לחלק שגרתי בפרקטיקה הקלינית בעתיד.
