במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת רשת JAMA פתוחה, חוקרים העריכו את שכיחות סרטן השד בקרב נשים צעירות בין הגילאים 20 עד 49 שנים. הם העריכו את השכיחות בהתאם לגיל באבחון, שלב הגידול, מצב קולטני הורמון אסטרוגן ופרוגסטרון, וגזע ומוצא אתני.
רקע כללי
בארצות הברית (ארה"ב), סרטן השד הוא לא רק הצורה השכיחה ביותר של סרטן המאובחנת בקרב נשים, אלא הוא גם קשור לשיעור הגבוה ביותר של תמותה הקשורה לסרטן. יתר על כן, סרטן השד בנשים צעירות יותר נוטה להיות אגרסיבי יותר, עם שלב גידול מתקדם וגודל גידול גדול יותר בעת האבחנה, בהשוואה לנשים מבוגרות.
נשים צעירות יותר עם סרטן שד נוטות גם לסבול מסטטוס שלילי של קולטני אסטרוגן ופרוגסטרון וביטוי יתר של קולטן גורם גדילה באפידרמיס 2 (ERBB2), מה שמעיד על פרוגנוזה גרועה.
למרות שמחקרים עדכניים מצביעים על כך ששכיחות סרטן השד עולה בקרב נשים צעירות יותר, נשים מתחת לגיל 40 אינן זכאיות לתוכניות סקר לסרטן השד אלא אם הן נמצאות בסיכון גבוה למחלה. יתר על כן, קיים מיעוט של נתונים על דפוסי היארעות סרטן השד לפי גזע, שלבי סרטן ומצב קולטן הורמונים. גם ההשפעה של סביבות אקולוגיות וחברתיות על שכיחות סרטן השד בקרב נשים צעירות יותר לא נבדקה בהקשר של השפעות עוקבה או תקופתיות.
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, החוקרים חישבו את שכיחות סרטן השד בקרב נשים בגילאי 20 עד 49 במהלך 20 השנים האחרונות, כאשר הניתוחים היו מרובדים לפי גיל באבחון, שלב הגידול, מצב קולטן לאסטרוגן ופרוגסטרון וגזע. ומוצא אתני באמצעות נתונים שהתקבלו מתוכנית מעקב, אפידמיולוגיה ותוצאות סופיות.
בנוסף, החוקרים בדקו כיצד סביבות אקולוגיות וחברתיות ייחודיות משפיעות על אוכלוסיית פרטים שנולדו באותה שנה, המכונה גם השפעות עוקבה. המחקר גם חקר את תפקידן של השפעות תקופתיות, או את תפקיד ההקשר הסביבתי או החברתי של זמן קלנדרי מסוים בשינוי הסיכון לסרטן השד בנשים צעירות.
אוכלוסיית המחקר כללה נשים בגילאי 20 עד 49 עם אבחנה של סרטן שד פולשני ראשוני, ללא שלב או בין שלבי I עד IV, עבורן היה מידע על גזע ומוצא זמין. המידע על הגיל בעת האבחון קובץ לקבוצות גיל של חמש שנים, ששימשו לאחר מכן לחישוב שיעורי היארעות סרטן השד המתוקננים לגיל. בנוסף, נעשה שימוש בנתונים על מצב קולטני הורמונים כדי לסווג את המשתתפים לארבע קבוצות בהתבסס על מצב הקולטנים המשולבים של קולטני אסטרוגן ופרוגסטרון.
הנתונים סווגו גם לקבוצות הגזע והאתניות השונות ולשלבי הגידול. התוצאה העיקרית שנחקרה במחקר הייתה שיעורי ההיארעות המתוקננים לגיל של סרטן השד. ניתוחי תת-קבוצות נערכו כדי להבין כל הטרוגניות בשיעורי ההיארעות בהתבסס על גזע ומוצא אתני. שיעורי ההיארעות חושבו גם כדי להבין את ההבדלים בשכיחות בין קבוצות גזעיות או אתניות שונות.
תוצאות
התוצאות הראו עלייה בשכיחות של סרטן השד בקרב נשים צעירות בארה"ב, במיוחד לאחר 2016. שיעורי ההיארעות היו הגבוהים ביותר בקרב נשים שחורות שאינן היספניות בין הגילאים 20 ו-29 ו-30 ו-39 שנים. הממצאים גם הצביעו על עלייה בשכיחות של גידולים חיוביים לקולטני אסטרוגן בעוד ששיעור הגידולים השליליים לקולטני אסטרוגן ירד. באופן דומה, השכיחות של גידולים בשלבים I ו-IV נראתה כעלייה, בעוד זו של גידולים בשלבים II ו-III יורדת.
המגמות הצביעו על כך שגם לנשים מקבוצת השחורים הלא-היספנים הייתה שכיחות גבוהה של סרטן שד בשלב מתקדם, מה שעלול לתרום לשיעורי התמותה הגבוהים בקרב נשים מאותה קבוצה גזעית ואתנית. תוצאות אלו מדגישות את הצורך בהערכה מוקדמת של הסיכון לסרטן השד ובסקר ממוקד לסרטן השד המומלץ מוקדם יותר לנשים שחורות צעירות שאינן היספניות.
בנוסף, בעוד שהשפעת העוקבה הסבירה חלק גדול מהעלייה בשיעורי היארעות סרטן השד, השפעות התקופה היו משמעותיות גם ברוב הקבוצות הגזעיות והאתניות. ממצאים אלו הצביעו על כך שהבדלים ביולוגיים מהותיים בין גזעים או אתניות לבדם אינם אחראים לפערים בשיעורי היארעות סרטן השד. סביבות חברתיות עשויות למלא תפקיד משמעותי בקביעת הסיכון לסרטן השד, וזיהוי של גורמים חברתיים אלו עשוי לספק גורמי סיכון הניתנים לשינוי שניתן לטפל בהם כדי למנוע את המחלה.
מסקנות
בסך הכל, הממצאים העלו כי השכיחות של סרטן השד עלתה בקרב נשים בין הגילאים 20 ו-49, כאשר נשים שחורות צעירות שאינן היספניות הן בעלות שיעורי ההיארעות הגבוהים ביותר. השפעות העוקבה והתקופה נצפו כממלאות תפקיד משמעותי, מה שמצביע על התפקיד הפוטנציאלי של גורמי סיכון חברתיים או סביבתיים הניתנים לשינוי.
