מחקר מעקב מורחב שנערך באוניברסיטת Jyväskylä מראה שכושר לב-נשימה נמוך בגיל ההתבגרות קשור לסיכון גבוה יותר למחלות לב וכלי דם ומחלות מטבוליות בגיל העמידה. המחקר מספק ראיות מהחיים האמיתיים להשלכות מרחיקות הלכת של הידרדרות הכושר אצל נוער.
המחקר שנמשך 45 שנה שילב את נתוני מבחני הכושר של אותם משתתפים מגיל ההתבגרות (12-19 שנים) עם מידע על סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב כלילית וכן מדידות עצמיות של היקף מותניים מגילאי 37 עד 44 ו/ או 57 עד 64 שנים. הקשרים של כושר קרדיו-נשימה, שרירי ומהירות-זריזות עם המצבים הבריאותיים נחקרו בנפרד ועל ידי שילוב המחלות וגורמי הסיכון לציון סיכון קרדיומטבולי כדי להצביע על נטל המצבים.
התוצאות הראו שכושר קרדיו-נשימה נמוך בגיל ההתבגרות היה קשור לעומס גבוה יותר של מצבים קרדיו-מטבוליים עד גיל 57 עד 64 שנים. יתרה מכך, אצל נשים, כושר קרדיו-נשימה נמוך של מתבגרים העלה את הסיכון ליתר לחץ דם בגיל העמידה, ואצל גברים, זריזות מהירות נמוכה הייתה קשורה להגדלת היקף המותניים בגיל העמידה המאוחרת.
גורמי סיכון למחלות קרדיו-מטבוליות נפוצות אחרות, כגון גיל ומסת הגוף, נשלטו בניתוחים, כך שאנו יכולים להסיק שכושר קרדיו-נשימתי הוא אינדיקטור מוקדם עצמאי לבריאות קרדיו-מטבולית בשלב מאוחר יותר בחיים."
Perttu Laakso, דוקטורנט
הממצאים משלימים עדויות קודמות לגבי משתתפים בעיקר גברים, למשל, ממחקר על הנתונים בפנקס הגיוס של הצבא השוודי.
"נדונו בפומבי חששות לגבי האופן שבו הידרדרות הכושר של צעירים ישפיע על כוח העבודה העתידי", אומר לאקסו. "המחקר הזה נותן לנו כמה ראיות מדעיות כדי לתמוך בחשש הזה."
"למרבה הצער, יש מעט סימן להקלה על החשש הזה, בהתחשב בכך שרמת הכושר הקרדיו-נשימה בקרב המתבגרים של היום הוכחה כנמוכה משמעותית מזו של המתבגרים שנבדקו במחקר זה".
לאקסו מדגיש כי יש צורך להתמודד עם כל החסמים לפעילות הגופנית של צעירים, בין אם זה אומר השקעה בסביבה המעודדת פעילות גופנית או משאבי אנוש לספורט נוער מאורגן.
"העלות הכלכלית של השקעות אלו תהיה נמוכה בהרבה מההוצאות הנלוות לטיפול רפואי או נכות הנגרמות על ידי מחלות קרדיומטבוליות".
לבסוף, לאקסו רוצה להדגיש שלא הכל אבוד למרות שהכושר הגופני של אדם בגיל ההתבגרות לא היה אידיאלי: "הראיות מראות שפעילות גופנית בכל הגילאים מורידה את הסיכון למחלות קרדיומטבוליות".
