עישון אינו חברתי ומוביל לבדידות מוגברת, על פי מחקר גדול ברחבי אירופה שהוצג בקונגרס האירופאי לנשימה (ERS) בברצלונה, ספרד.
המחקר הוצג על ידי ד"ר קייר פיליפ, מרצה קליני לרפואת נשימה במכון הלאומי ללב וריאה, אימפריאל קולג' בלונדון, בריטניה.
ד"ר פיליפ אמר לקונגרס: "למרות שאנו יודעים שעישון מזיק לבריאות הגופנית שלך, איננו יודעים מה הוא עושה לבריאות החברתית שלנו. מחקרים קודמים הראו שבדידות מובילה לעישון, אבל היה מעט מאוד מחקר ששאל אם עישון מוביל לבדידות. עישון נחשב ל'פעילות חברתית', אך אנו רואים באופן קבוע אנשים עם עישון חברתי הגובר ומבודדים. בודדים.
"המחקר הראשון שלנו באנגליה העלה שאנשים שעישנו הפכו בודדים יותר מאלה שלא עישנו, אבל ייתכן שהתוצאות הושפעו מתרבות ומנורמות חברתיות. רצינו לחקור אם ראינו את אותו קשר בין עישון ובדידות גם במדינות אחרות".
החוקרים ניתחו נתונים של למעלה מ-50,000 אנשים, על פני 15 מדינות, שהשתתפו בסקר הבריאות וההזדקנות באירופה (SHARE). הם מדדו את מידת הבדידות של המשתתפים באמצעות סולם הבדידות של UCLA, המספק ציון בדידות המבוסס על התדירות שבה אדם מרגיש שחסר לו חברות, מרגיש מנותק ומרגיש מבודד מאחרים. החוקרים השוו בין אנשים שהיו מעשנים נוכחיים עם אנשים שאינם מעשנים נוכחיים, ועקבו אחר אותו שאלון שנתיים לאחר מכן.
הגיל הממוצע של משתתפי המחקר היה 67, 22% היו מעשנים בתחילת המחקר ו-48.5% סבלו ביותר משתי מחלות כרוניות.
החוקרים מצאו כי המעשנים הנוכחיים היו בודדים יותר בהשוואה ללא מעשנים, גם לאחר שקלו גורמים אחרים שעשויים להשפיע על התוצאות, כגון גיל או מין. אנשים שעישנו כיום חוו גם עלייה גדולה יותר בבדידות לאורך זמן, גם לאחר שקלו את הדמוגרפיה ואת רמת הבדידות הבסיסית שלהם.
הייתה רק הבדל קל בין אזורי אירופה.
עישון קשור להגברת הבדידות בקרב אנשים מבוגרים, דבר המצביע על כך שעישון עלול לפגוע בבריאות הפסיכו-סוציאלית בנוסף להשפעות הפיזיות. ממצאים אלו תומכים ומתבססים על מחקרים קודמים ומראים שהקשר הוא עקבי באופן כללי בכל אירופה".
ד"ר קייר פיליפ, מרצה קליני לרפואת נשימה, מכון הלב והריאות הלאומי, אימפריאל קולג' לונדון, בריטניה
ד"ר פיליפ מאמין שאחד המנגנונים הסבירים לעישון המוביל לבדידות מוגברת הוא שמחלות מתקדמת הקשורות לעישון מגבילות את הניידות, מה שמקשה על אנשים לגשת לפעילויות חברתיות ולהשתתף בהן.
הוא מוסיף: "מנגנון פוטנציאלי נוסף נוגע לנורמות חברתיות סביב עישון בסביבת אנשים אחרים. איסור עישון במקומות ציבוריים וסביבות לא פורמליות ללא עישון בבתים של אנשים עשויים להפוך מקומות כאלה לפחות מושכים לאנשים מעשנים, מה שעלול להגביל את הפוטנציאל לאינטראקציות חברתיות".
ד"ר פיליפ מאמין בצעדים הבאים לשנות את הנרטיב הציבורי כך שיתאים לנתונים. "עישון אינו חברתי; המחקר שלנו מראה שהוא מוביל לבידוד חברתי ולבדידות מוגבר. הפצת הבשורה דרך מסלולים שונים תהיה מפתח, מפאבים ועד למדיניות ציבורית – יש להבהיר את ההשפעות הפסיכו-חברתיות של העישון", הוא מוסיף.
פרופסור דס קוקס, חבר במועצת ההסברה של האגודה האירופית לנשימה, ופרופסור קליני באוניברסיטת קולג' דבלין, אירלנד, שלא היה מעורב במחקר אמר: "זהו מידע חשוב לאנשים שמעשנים. חיוני לתמוך באנשים להפסיק לעשן מבלי להטיל עליהם סטיגמה. מרמת הפרט ועד לרמת המדיניות, ממצאים אלה מוכיחים כי, כמו גם פגיעה בבריאות החברתית, העישון עלול להיראות ברעיון של נזק בריאותי פיזי לעשן. יש לערער על להיות 'חברתי', שכן העדויות מצביעות על ההפך.
"עם הבדידות המוכרת כיום כאחד מאתגרי בריאות הציבור המרכזיים של זמננו, המחקר הזה מזהה עישון כגורם סיכון חשוב לבדידות, והוא גורם שקיימים לו טיפולים יעילים. אנחנו צריכים לעשות כל שביכולתנו כדי לעזור למעשנים להיגמל ולוודא שצעירים לא יתמכרו לניקוטין".
