טיפול באור בהיר עשוי להפחית את הפסקות הקשב במהלך עבודת לילה

מטא-אנליזה מציעה שחשיפה לאור בהיר יכולה לחדד את הערנות והקשב במהלך עבודת לילה מדומה, אך החוקרים טוענים שהמינון האופטימלי, התזמון והיתרונות בעולם האמיתי עדיין לא ברורים.

מחקר: להאיר אור על ביצועים קוגניטיביים: סקירה שיטתית ומטה-אנליזה על טיפול באור במשמרות לילה מדומה. קרדיט תמונה: ultramansk / Shutterstock

במחקר שהתקבל לאחרונה לפרסום בכתב העת דוחות מדעייםחוקרים העריכו את ההשפעה של טיפול באור על ביצועים קוגניטיביים בתנאים מדומים של משמרת לילה.

עבודה במשמרות היא לוח עבודה לא סטנדרטי הכולל משמרות ערב או לילה, שעות עבודה ארוכות ומשמרות כוננות, ויש לה השלכות בריאותיות ארוכות טווח. הפרעות הקשורות לשינה ופגיעה בביצועים קוגניטיביים הם מההשלכות המיידיות השכיחות ביותר של עבודה במשמרות. מטרת הטיפול באור היא לשפר את ההסתגלות למשמרות לילה, מקצבי היממה של שינוי שלב, ולשפר את תוצאות השינה והביצועים הקוגניטיביים. למרות עשרות שנות מחקר, אין הסכמה לגבי היעילות של טיפול באור לשיפור הביצועים הקוגניטיביים.

לגבי המחקר

במחקר הנוכחי, החוקרים העריכו את ההשפעות של טיפול באור על ביצועים קוגניטיביים בתנאי משמרת לילה מדומים. חיפוש ספרות שיטתי נערך ב- Embase, PubMed, Cochrane Library, PsycINFO ו-Web of Science עבור מחקרים שמדדו ביצועים קוגניטיביים במהלך או אחרי טיפול באור ביחס למצב בקרה במשמרות לילה מדומות.

למחקרים המתאימים היה עיצוב מבוקר, השתמשו בטיפול באור ברמה של לפחות 1,000 לוקס לכל משך זמן, וכללו מבוגרים בריאים בגילאי 65-18 שנים. נתונים רלוונטיים, לרבות פרטי המחקר, מאפייני המשתתפים, פרטי התערבות ומדדי תוצאה, חולצו מהמחקרים הכלולים. רשת ההנחיות הסקוטית בין-מכללות (סִימָן) רשימות ביקורת ומכון ג'ואנה בריגס (JBI) נעשה שימוש בקריטריונים להערכת האיכות המתודולוגית של המחקרים.

מטה-אנליזות מרובות רמות בוצעו תוך שימוש בגישת סבירות מקסימלית מוגבלת; באופן ספציפי, ניתוחים השוו ביצועים קוגניטיביים בין קבוצות ההתערבות והביקורת בקו הבסיס (t0), בקבוצת ההתערבות במהלך (t1) ואחרי (t2) טיפול באור ביחס ל-t0, ובקבוצת הביקורת ב-t1 ו-t2 ביחס ל-t0. שינויים בקבוצת ההתערבות ב-t1 ו-t2 ביחס ל-t0 הושוו גם לאלה בקבוצת הביקורת.

התוצאות היו מרובדות לפי סוג מדידת ביצועים קוגניטיבית. בנוסף, נערכו ניתוחי רגישות על ידי אי הכללת חריגים, על ידי הכללת ניסויים מבוקרים אקראיים בלבד (RCTs), ובאמצעות מטא-אנליזה קונבנציונלית של אפקטים אקראיים (כלומר, גישת DerSimonian-Laird). מטא-רגרסיות בוצעו כדי להעריך אם מאפיינים אינדיבידואליים או התערבותיים השפיעו על ההשפעות של טיפול באור.

ממצאים

חיפוש הספרות הניב 2,917 רשומות, מתוכם 16 מחקרים עם 311 משתתפים נכללו במטה-אנליזה. שישה מחקרים היו RCT, ו-10 היו מחקרים מעין ניסויים. ציוני האיכות הממוצעים היו 61.5% ו-70% עבור RCT, ו-90.9% ו-72.7% עבור לא-RCT על סמך קריטריונים של JBI ו-SIGN, בהתאמה. ודאות הראיות הייתה בינונית עבור התוצאה העיקרית ונמוכה עבור רוב התוצאות המשניות. כל המחקרים העריכו באופן אובייקטיבי ביצועים קוגניטיביים. עם זאת, רוב המחקרים (61%) העריכו גם מדדים סובייקטיביים.

המשתתפים היו בעיקר צעירים וגברים, עם גיל ממוצע של כ-24 שנים ו-78% הם גברים, מה שעלול להגביל את ישימות הממצאים לאוכלוסיית עובדי משמרות רחבה יותר. מדדי ביצועים קוגניטיביים כללו ערנות ב-13 מחקרים, זמן קשב/תגובה בשמונה מחקרים ותפקוד ניהולי ב-11 מחקרים. התוצאות נמדדו ב-t1 בכל המחקרים מלבד אחד.

עוצמת הטיפול באור נעה בין 1,056 לוקס ל-10,000 לוקס במחקרים, בעוד שבקרות נחשפו לאור עמום שנע בין 5 לוקס ל-316 לוקס. החשיפה לאור בהיר נעה בין 45 דקות ל-14 שעות, עם ממוצע של 5.95 שעות, ומשתתפי הביקורת נחשפו לאור עמום במשך אותו זמן.

ב-t0, לא היו הבדלים בביצועים הקוגניטיביים הכוללים בין קבוצות ההתערבות והביקורת. ב-t1, קבוצת הטיפול באור הראתה ביצועים קוגניטיביים כלליים טובים יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת, הן לאחר אי הכללת חריגים והן במטה-אנליזה הקונבנציונלית. יתרה מכך, הערנות השתפרה רק עם טיפול באור ב-RCTs. התפקוד המנהלי השתפר עם טיפול באור במטא-אנליזות מרובות וקונוונציונליות ולאחר אי הכללת חריגים.

ב-t2, רק מטה-אנליזה קונבנציונלית גילתה ביצועים קוגניטיביים טובים יותר בקבוצת הטיפול באור. הערנות וזמן הקשב/תגובה השתפרו עם טיפול באור במטא-אנליזות מרובות רמות וקונוונציונליות, ב-RCT בלבד ולאחר אי הכללת חריגים. זמן הקשב/תגובה השתפר גם בניתוח שהוגבל למחקרים המשתמשים במבחן הערנות הפסיכומוטורי. השיפור הכולל בביצועים הקוגניטיביים מ-t0 ל-t1 היה גדול יותר עם טיפול באור מאשר עם מצבי ביקורת בניתוחים מרובים וקונבנציונליים, ב-RCT בלבד ולאחר אי הכללת חריגים.

השינוי בביצועים הקוגניטיביים הכוללים מ-t0 ל-t2 העדיף טיפול באור במטה-אנליזה קונבנציונלית ולאחר אי הכללת חריגים. הערנות השתפרה בין t1 ל-t0 עם טיפול באור במטה-אנליזה מרובת רמות לאחר אי הכללת חריגים, ורק ב-RCT. בין t2 ל-t0, הערנות השתפרה גם בניתוחים אלו ובמטא-אנליזה הקונבנציונלית.

זמן קשב/תגובה השתפר מ-t0 ל-t2 עם טיפול באור במטא-אנליזות מרובות רמות וקונבנציונליות ולאחר אי הכללת חריגים. התפקוד המנהלי השתפר מ-t0 ל-t1 אך ירד מ-t0 ל-t2 בניתוח הרב-שכבתי ולאחר אי הכללת חריגים. המחברים שמו דגש רב יותר על השינויים הללו מהבסיס, מכיוון שהם שיקפו בצורה ישירה יותר השפעות הטיפול והיו פחות רגישים להבדלים פוטנציאליים בבסיס בין הקבוצות.

מטא-רגרסיות הצביעו על כך שחשיפה מצטברת גדולה יותר לאור לפני הערכה ב-t1 ו-t2 הייתה קשורה ליתרונות מופחתים של טיפול באור. ניתוח חקרני הציע גם קשר הפוך בצורת U בין חשיפה מצטברת לאור וביצועים קוגניטיביים, אך הכותבים הזהירו כי ממצא זה הוא יוצר השערות ולא סף חשיפה קליני.

כמו כן, יש לפרש את הממצאים בזהירות בגלל הטרוגניות מהותית, גודל מדגם קטן והדומיננטיות של מחקרים לא אקראיים. חלק מהפרוטוקולים חסרי מעקב או לא שיקפו את התנאים האמיתיים של משמרות לילה, בעוד שהדומיננטיות של משתתפים צעירים מגבילה עוד יותר את יכולת ההכללה לעובדי משמרות בפועל.

מסקנות

לסיכום, הממצאים מצביעים על יתרונות פוטנציאליים של טיפול באור על ביצועים קוגניטיביים למרות מגבלות מתודולוגיות והטרוגניות. ההשפעות הגדולות ביותר נצפו לגבי זמן קשב/תגובה וערנות לאחר טיפול באור, כאשר רק השפעות קטנות יותר על התפקוד הניהולי מוגבלות לתקופת הטיפול. נדרש מחקר נוסף כדי להבהיר את המנגנונים הבסיסיים ולקבוע את העוצמה האופטימלית, התזמון, משך הזמן והמינון המצטבר של חשיפה לאור.