צוות מחקר בינלאומי בראשות האוניברסיטה הרפואית של וינה מדווח על אסטרטגיית טיפול חדשה שאיפשרה השתלת כליה למטופל ללא סיכוי ריאלי לקבל איבר תורם מתאים. כפי שהמקרה מדגים לראשונה, השימוש בתרופה חדשה מתחום רפואת הסרטן יכול להשיג הפחתה משמעותית ומתמשכת בנוגדנים נגד השתלות פוטנציאליות, רמה שלא הושגה קודם לכן. זה משפר משמעותית את הסיכויים להשתלת איברים מוצלחת גם במקרים עם פרופיל אימונולוגי ראשוני לא חיובי במיוחד. התוצאות פורסמו לאחרונה בכתב העת המכובד New England Journal of Medicine ויכול לפתוח נקודות מבט חדשות ברפואת השתלות.
התרופה החדשה Teclistamab משמשת כיום לטיפול בסרטן הדם (מיאלומה). זה מבטל באופן ספציפי את התאים בדם ובמח העצם שמייצרים נוגדנים נגד מבנים זרים. בשל מנגנון הפעולה הייחודי הזה, החומר הגיע כעת גם לידיעת רפואת ההשתלות: צוות המחקר בראשות גיאורג בוהמיג ומרטינה שאצל (המחלקה הקלינית לנפרולוגיה ודיאליזה, המחלקה לרפואה III, MedUni Vienna) יישם אותו לראשונה כחלק ממקרה בוחן בחולה תלוי דיאליזה עם פרופיל אימונולוגי ראשוני מאוד לא חיובי.
בן 37 פיתח רגישות ל-HLA בולטת במיוחד בעקבות שתי השתלות כליה קודמות. בתהליך זה, המערכת החיסונית מייצרת נוגדנים כנגד סמני רקמה של איברים תורמים פוטנציאליים, המכונה HLA (Human Leukocyte Antigens). נוגדנים אלה מגבילים באופן משמעותי את הזמינות של איברים מתאימים. במקרה הספציפי של המחקר, ההסתברות המחושבת (ערך cPRA) למציאת כליה תורמת תואמת למטופל הייתה למעשה אפס. כתוצאה מכך, שמו של המשתתף במחקר היה ברשימת ההמתנה במשך יותר מ-12 שנים, בעוד שמצבו הידרדר בהדרגה.
השתלה מוצלחת לאחר 31 שבועות של טיפול
טיפול ב-teclistamab במשך תקופה של 31 שבועות הפך את הגל: התרופה השיגה הפחתה משמעותית ומתמשכת כל כך בנוגדנים נגד אנטיגנים של רקמות, שלא מתאפשרת בשיטות הקיימות כיום לרגישות ל-HLA.
במהלך הטיפול, סמני HLA מכליות התורמים, שנגדם היו בעבר תגובות נוגדנים חזקות, סווגו בהדרגה כמקובלים".
מרטינה שצל, סופרת ראשית
בסופו של דבר, נמצא איבר מתאים והושתל בהצלחה. "המטופל מרגיש טוב מאוד היום; תפקוד הכליות שלו מצוין, והוא כבר לא זקוק לדיאליזה", מוסיף מנהיג המחקר גיאורג בוהמיג.
דרושים מחקרים נוספים על יתרונות וסיכונים
20 עד 30 אחוז מהחולים ברשימת ההמתנה לכליות תורמות מושפעים מרגישות משמעותית ל-HLA, שלחלקם אין סיכוי לקבל איבר מתאים. ההליכים הקיימים עבור מה שנקרא דה-סנסיטיזציה מטרתם להפחית את מספר הנוגדנים לפני ההשתלה, אך הם יעילים רק במידה מוגבלת ולתקופה קצרה.
גישת הטיפול המתוארת במחקר המקרה, לעומת זאת, מתערבת ישירות בייצור נוגדנים ומפחיתה באופן בר-קיימא את התגובה החיסונית לאורך תקופה ארוכה יותר. "זה יכול לבשר על שינוי פרדיגמה ברפואת ההשתלות ולפתוח סיכויים חדשים לקבוצת מטופלים שהיו מקופחים במיוחד עד עכשיו", אומר בהמיג.
תוצאות אימונולוגיות מפורטות ממחקר המקרה הנוכחי מצביעות גם על כך שאסטרטגיית הטיפול החדשה עשויה להיות ישימה גם בהשתלת קסנו – כלומר, השתלת איברים מחזירים מהונדסים גנטית – כמו גם בהשתלות שאינן תואמות קבוצות דם.
"במבט קדימה, נראה שהרחבה לצורות אחרות של השתלת איברים, כמו השתלת לב, כמו גם שימוש בסביבה שלאחר ההשתלה לטיפול בתגובות דחייה מתווכות נוגדנים, נראית מתקבלת על הדעת", אומר בוהמיג. עם זאת, לפני שניתן יהיה להשתמש באסטרטגיית הטיפול החדשה בפרקטיקה הקלינית, יש לחקור באופן שיטתי את היתרונות והסיכונים שלה. מחקר מסוג זה כבר מתוכנן ב-MedUni Vienna.
