סבי, ראובן הלמן, נולד בארץ ישראל בשנת 1927. הוא נלחם למען עצמאותה של ישראל בשנת 1948, והשתתף באולימפיאדת המכביה הבינלאומית. הוא וסבתי, לאה, גידלו את ילדיהם, כולל אמי, ביישוב כפר חב"ד מחוץ לתל אביב. ביקרתי בישראל פעמים רבות. למדתי בבית ספר לרבנות בירושלים. הציונות היא חלק משמעותי מאוד בסיפור שלי.
אבל אני נולדתי בארצות הברית, גר בארצות הברית, ותמיד אטען שזה בית. וזו הסיבה שאני כל כך מזועזע לראות ציונים נלהבים מתעקשים שכל היהודים שייכים לישראל – מהדהדים באופן לא מודע קריאה שהופכת יותר ויותר פופולרית גם בקרב אנטישמים.
האנטישמים מתכוונים להצהרה שיהודים שייכים לישראל כאיום. הציונים מתכוונים לזה כקריאה. כך או כך, הם מכחישים את האמת המרכזית שיהודים בנו חיים ברחבי העולם המפוזר, ושהפיזור עזר לנו לשרוד.
משפיענים כמו משווק הטכנולוגיה ועו"ד ישראל הלל פולד דחקו שוב ושוב ביהודים אמריקאים להגר לישראל, בטענה שיש "מיליוני אנשים ברחבי העולם שרוצים לראות שואה 2.0", מה שהופך את הביטחון בפזורה למעורער. לאחר הטבח האחרון בונדי ביץ' בסידני, שר החוץ הישראלי גדעון סער אמר שיהודים במדינות המערב צריכים לעלות לישראל.
אבל היהדות לא החזיקה מעמד כי התרכזנו במקום אחד. סבלנו כי הזהות שלנו, הערכים והתורה שלנו הם ניידים. מכיוון שהתפזרנו, אף אימפריה אחת לא יכלה למקד כל יהודי בבת אחת. אף קמפיין אחד לא יכול היה לסיים אותנו. התפוצות לא קרתה רק לנו. זה שמר עלינו.
לאחר השואה, חלק מהניצולים נבנו מחדש בישראל, אך רבים אחרים בחרו במקום זאת לעשות חיים חדשים בארה"ב ובמדינות דמוקרטיות אחרות שפתחו את שעריהם. בחירתם שיקפה את המציאות שיהודים זקוקים למספר מקלטים בטוחים – אחד מלקחי השואה עצמה. (חשבו על פליטי השואה היהודים הרבים שנדחו על ידי כל מדינה שאליה פנו, בייאוש, לסיוע.) כעם, אנו משגשגים כאשר אנו חברים בחברות המגנות על מיעוטים.
אנטישמים היו שהחברה האמריקאית שלנו, במקום זאת, תתייחס למיעוטים כאל אאוטסיידרים קבועים. לאחר הראיון הידידותי האחרון שלו עם הפודקאסט הימני טאקר קרלסון, הלאומן הלבן ניק פואנטס אמר שיהודים שאינם מקבלים את חזון "אמריקה תחילה" שלו צריכים "להוציא את ה-f- מאמריקה וללכת לישראל". המסר שלו: אתה לא שייך לכאן.
מה הסיבה להתאמה המוזרה הזו ברטוריקה? מדוע יופיעו כמה תומכים נלהבים למען ישראל ומתנגדים גלויים של יהודים, כשזה מגיע לנקודה אחת זו, להסכים?
המציאות היא, כמובן, שהם לא.
הקולות הציוניים במשוואה זו אומרים ליהודים לסגת, במקום לפעול למען סיוע למדינותיהם – בין אם ארה"ב, אוסטרליה או כל אחת מהמדינות האחרות לחוות עליות עכשוויות באנטישמיות – להחזיר ערכים של פלורליזם ושוויון. והקולות האנטישמיים אומרים, בפשטות, שהם רוצים פחות יהודים בארצותיהם.
אני מסרב לקבל אף אחת מההצעות. אני לא יכול לדבר בשם כל יהודי התפוצות. אבל אני לא רוצה לסגת. במקום זאת, אני רוצה שהמדינה שלי, ארה"ב, תאכוף את האידיאלים שלה ותגן על מיעוטים, כי זה מה שעושה מדינה חופשית.
התורה מזהירה שיהודים עלולים להתפזר "בגוים", אך היא מתעקשת שאפילו "בארץ אויביהם" אלוהים לא יגרש את בני ישראל. ירמיהו אומר ליהודים הגולים לבבל לא לברוח, אלא לבנות בתים, לנטוע, להקים משפחות ו"לחפש את שלום העיר", כי הרווחה שלנו משתלבת ברווחתה. יוסף מפרנס את משפחתו ומאכיל עמים מתוך מצרים, ואסתר מצילה יהודים בתוך פרס.
הסכמות המקראיות הרבות הללו של יהדות גלותית אינן שוללות את הקשר היהודי לארץ ישראל. במקום זאת, הם מפריכים את הרעיון שהתשובה היחידה לאנטישמיות היא שיהודים ייעלמו כשהיא תצוץ.
אנו שורדים על ידי נשיאת תורה לעולם, אמירת אמת במקום בו אנו עומדים, והפצת אור בדיוק היכן שהחושך מנסה לדחוף אותנו החוצה. והדרך הבטוחה לעשות זאת היא לבנות מסורות יהודיות חזקות מספיק כדי להחזיק מעמד בכל רגע ולשגשג בכל מקום. הרב יונתן זקס ז"ל אמר הכי טוב: "כדי להגן על מדינה צריך צבא. אבל כדי להגן על ציוויליזציה צריך בתי ספר".
אחרי הכל, בעוד שישראל מציעה ליהודים כבוד וריבונות, היא לא מתפקדת כמפלט פשוט מפני אנטישמיות. מחבלים פלסטינים רצחו את בן דודי, מאיר תמרי, לפני שנתיים, והותירו את אשתו אלמנה ושני ילדיו הקטנים ללא אב. רק בסוף השבוע הזה נרצחו שני יהודים בישראל בפיגוע דריסה במכונית. במציאות הנוכחית שלנו, יהודים עומדים בפני סכנה ממשית בישראל דווקא משום שהיא יושבת במרכז הסכסוך והטרור. זה לא טיעון נגד ישראל, אבל זה מראה שהמעבר לשם לא פותר אוטומטית פגיעות יהודיות.
אז אני מחזיק בשתי התחייבויות בבת אחת. אני תומך בזכותה של ישראל להתקיים ולהגן על עצמה. אני גם תומך ביהודים שיחזרו למולדת אבותיהם כל עוד הבחירה הזו מונעת ממשמעות וכמיהה. אבל אני דוחה את הרעיון שהיהודים צריכים לעזוב את ארה"ב מחשש לאנטישמיות גוברת בבית. המדינה שלנו צריכה יהודים שנשארים גלויים, דוברי אמת ומכניסים אור לחיים הציבוריים, ומעל הכל, יהודים שמלמדים את ילדיהם ששייכות זה לא משהו שאתה מתחנן אליו. זה משהו שאתה חי.
