ניקולס קייג' היה בכל כך הרבה סרטים שזה לא מפתיע שאפילו כמה מהטובים יותר שלו נפלו מהצד. למרות שזכה לתהודה מחודשת בשנים האחרונות הודות לסרטים כמו "חזיר", "תרחיש חלום" ו"המשקל הבלתי נסבל של כישרון עצום", הוא עדיין כל כך פורה שהרבה מסרטיו זוכים רק לאקרנים קטנים, לעתים קרובות ישירות ל-VOD.
ראיתי לא מעט מהסרטים האלה, ויש סיבה טובה שרובם נמקים באפלולית. אבל שווה לדשדש בין הערכים הבלתי נשכחים האלה כדי למצוא פנינה נסתרת כמו מותחן השוד של 2016 "The Trust", שמגיע למקום לצד העבודה הטובה ביותר של קייג' בעשור האחרון.
לקייג' יש היסטוריה ארוכה עם לאס וגאס – שם הוא חי כבר שני עשורים – בסרטים פופולריים כמו "לעזוב את לאס וגאס" ו"ירח דבש בווגאס", ו"The Trust" סימנה את ההפקה החמישית של קייג', לפחות חלקית בווגאס. בתור בחור לאס טבעוני, אני מעריך את מסירותו של קייג' לעיר, ו"The Trust" מקבל הרבה על החיים כאן, עם דמויות שעובדות בשולי הנצנצים והזוהר שאנשים מקשרים בדרך כלל עם וגאס. זו דרמת פשע חכמה, מותחת, שנונה ומושמעת היטב, שווה בדיקה עכשיו כשהיא זורמת בפיקוק.
על מה עוסק 'הנאמנות'?
קייג' ואלייז'ה ווד מגלמים זוג טכנאי ראיות שעובדים במשטרת לאס וגאס, עובדים ברמה נמוכה שעומדים בפני פיטורים וחוסר כבוד מהשוטרים איתם הם עובדים. חייהם יציבים אך ריקים, ללא סיכויים מקצועיים או אישיים. אז כשהם נתקלים במידע על כספת מבוצרת בחלק האחורי של חנות מכולת קטנה, המשמשת את סוחרי הסמים כדי לאחסן כמויות גדולות של מזומנים, לא צריך הרבה עד שהם יחליטו לגנוב את הכסף לעצמם.
צפה ב-On
החצי הראשון של "The Trust" הוא סרט צלפים מוזר, כאשר ג'ים סטון של קייג' ודיוויד ווטרס של ווד אוספים מידע ומציעים את התוכנית שלהם. לקייג' ולווד יש כימיה יוצאת דופן בתור עמיתים לעבודה המאוחדים באומללות אבל אין להם הרבה יותר במשותף. קייג' מביא לתפקידו כמה מהאקסצנטריות המסחריים שלו, אבל הוא גם מציע הבזקים של הצד האפל של ג'ים, שמגיע יותר ויותר לקדמת הבמה כשהצמד עושה בחירות שהם לא יכולים לקחת בחזרה.
במחצית השנייה שלו, "The Trust" מחליפה הילוך כדי להפוך למותחן קודר ואלים יותר, המתרחש במקום אחד, כאשר ג'ים ודיוויד מתמודדים עם מכשולים בלתי צפויים במאמץ שלהם לפרוץ לכספת. סקיי פריירה מגלם את בן הערובה שמאתגר את הדינמיקה בין שתי הדמויות הראשיות, שהקשר המבודח ביניהן הופך לרציני הרבה יותר.
למה כדאי להזרים את 'The Trust' ב-Peacock
זה תמיד תענוג לראות את קייג' באלמנט שלו, וב"The Trust" הוא משיג איזון מושך בין התפרצויות מוזרות ופאתוס אמיתי. בהתחלה, ג'ים נראה כמו סוג של לוזר מוזר שהממונים עליו במשטרה רואים אותו בבירור, אבל ככל שהסרט נמשך, הוא חושף נחישות קודרת שמפחידה גם את דיוויד וגם את הקהל.
ווד תואם את קייג' בכל צעד ושעל, ומביא את הנגיעות הייחודיות שלו לדייוויד המעט סקפטי, שאולי רואה את עצמו יותר רציונלי אבל הוא נואש ותאב בצע בדיוק כמו בן זוגו. צוות המשנה מרשים באותה מידה, עם אגדת הקומדיה ג'רי לואיס באחד מתפקידיו האחרונים כאביו של ג'ים, ואיתן סופלי כקצין אכזרי ומושחת שדיוויד מגיע אליו בעל כורחו כדי לקבל עזרה.
הבמאים אלכס ובן ברואר לוקחים את הזמן שלהם לבסס את הדמויות ואת המצב, כך שזה ישפיע יותר כשהדברים מתחילים ללכת לצדדים. סרטי פשע עם תקציב נמוך לעתים קרובות חותכים פינות מהיסודות הללו לטובת יותר אקשן, אבל "The Trust" הוא שיטתי וחד, מה שהופך אותו למושך יותר כשהוא מגיע לנקודת השיא. זה סוג האומנות שלעיתים קרובות מדי נעדר בסרטי קייג' ברמה B, אבל כאן יוצרי הסרט תואמים את המסירות והמיומנות של קייג' עם משלהם.
זֶרֶם "האמון" על פיקויק עַכשָׁיו
