מדיניות אכיפת ההגירה והגירוש הנוכחית של ארה"ב מייצרת פגיעה נרחבת בבריאות הפיזית והנפשית, כאשר הפרדה משפחתית ורוחות הפחד וההפחדה משפיעות על רווחתם של קהילות מהגרים ושאינן מהגרים.
זו האזהרה של כמה חוקרי בריאות ותיקים, שמתארים גם פעולות קהילתיות ומדיניות מוכחות שיכולות להפחית את הנזק ולחזק את הבריאות בקהילות ברחבי המדינה.
פרופסורים מחמש אוניברסיטאות מחקר יוקרתיות בארה"ב קראו לאנשי מקצוע בתחום הבריאות ולחוקרים לתמוך בסיום הגירוש ומדיניות ההגירה המגבילה. התובנות שלהם מופיעות ביומן ענייני בריאות. שני תקצירים אקדמיים פורסמו ב-6 בנובמבר, שניהם תומכים במאמר מערכת שפורסם ב-5 באוגוסט.
המאמרים הללו מאגדים שנים של מחקרים שמציירים תמונה מאוד ברורה: אכיפת ההגירה פוגעת בבריאות המהגרים וקהילותיהם".
מריה-אלנה דה טרינידד יאנג, פרופסור חבר, המחלקה לבריאות הציבור, אוניברסיטת קליפורניה, מרסד
בניגוד לעקרונות בריאות הציבור
החוקרים טוענים כי הגירוש הוא מעשה אלים ואינו תואם את עקרונות בריאות הציבור. הם מתארים מערכת הגירה שבה עשרות אלפי אנשים מוחזקים בבתי כלא לא בטוחים, לרוב סובלים מהזנחה והתעללות. משפחות שנותרו מאחור מתמודדות עם אובדן הכנסה ומטפלים, מה שמוביל ללחץ, חרדה וחוסר יציבות כלכלית הגולשת על פני קהילות שלמות.
הם טוענים כי החשש מפני פשיטות ומעצר מונע ממהגרים רבים לפנות לטיפול רפואי או לדווח על פשעים, ומחליש את ביטחון הציבור. יש להכיר בגירוש כאיום על בריאות הציבור.
בנוסף ליאנג, המחברים הם עוזרת מחקר ניקול נובאק במחלקה של אוניברסיטת איווה במחלקה לבריאות קהילה והתנהגות; פרופסור חבר נולן קלין, MPH, CPH, בקולג' לרפואה של אוניברסיטת מרכז פלורידה; פרופסור חבר קליני להתנהגות בריאות ושוויון ויליאם ד לופז, MPH, בבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת מישיגן; ופרופסור חבר לבריאות, חברה והתנהגות אלנה לברון בבית הספר לאוכלוסיה ובריאות הציבור של UC Irvine Joe C. Wen ובבית הספר למדעי החברה Chicano/Latino Studies.
החוקרים תומכים ב"טיפול קהילתי" – רשתות תמיכה המעניקות סיוע רגשי, משפטי וחומרי במהלך פעולות אכיפה. באמצעות טיפול בקהילה, הם אמרו, סולידריות, הסברה והגנה הופכים להתערבויות בריאותיות חיוניות.
"כאנשי מקצוע המחויבים לבריאות האוכלוסייה ולרווחת כל הקהילות", אמרו המחברים, "יש לנו פתח לדחוף לאומה שבה מהגרים אינם ממוקדים במעצר אלים, גירוש או הרחקה".
אחד מהתקצירים לוקח צעד אחורה ומתאר כיצד שלושה עשורים של מדיניות הגירה מרחיקה פגעו במהגרים ובתושבים ילידי ארה"ב. פעולות פדרליות מאז שנות ה-90 העבירו את ענייני ההגירה ממשפט אזרחי למשפט פלילי, הרחיבו את המעצר והגבילו את הגישה להטבות ציבוריות.
תקציבי האכיפה עלו מ-4 מיליארד דולר בשנת 2000 ליותר מ-25 מיליארד דולר בשנת 2020, עם עוד 170 מיליארד דולר שאושרו ב-2025, אומרים המחברים.
פחד מוביל לצמצום השימוש בשירותי בריאות ומשאבים
אכיפת מדיניות הגירה מגבילה מערערת גם את האמון במוסדות הבריאות, אומרים החוקרים. אנשים החוששים מגירוש נמנעים לעתים קרובות מפגישות רפואיות, חיסונים, אפילו מדיווח על אלימות במשפחה. הפחתה זו בטיפול עצמי עלולה להחמיר מחלות לב, בריאות האם ומחלות נפש.
המחברים מציגים גם מה פועל להגנה על הבריאות בסביבה הנוכחית. הם חולקים ראיות לכך שהגבלת שיתוף הפעולה של רשויות אכיפת החוק המקומיות עם סוכני הגירה פדרליים יכולה להפחית פחד ולשפר את רווחת הקהילה. הם גם אומרים שהרחבת הגישה לרישיונות נהיגה ותעודה מזהה עם תמונה משפרת את הבריאות הפיזית והנפשית על ידי הפחתת הלחץ והסיכון למפגשים משטרתיים.
שירותי בריאות וארגונים אחרים המתמקדים בבריאות יכולים גם הם לעשות את ההבדל. על ידי חיזוק הגנת הפרטיות, הימנעות מאיסוף מיותר של נתוני הגירה ושיתוף פעולה עם קבוצות סיוע משפטי, מרפאות ובתי חולים יכולים לבנות אמון עם מטופלים מהגרים.
רשתות קהילתיות ממלאות תפקיד מקביל. מוקדי תגובה מהירה, תוכניות ליווי משפטי וקרנות אג"ח מהגרים מספקים סיוע ישיר ותמיכה רגשית במהלך מעצרים ופשיטות. רשתות אלו הופכות חרדה קולקטיבית לפעולה קולקטיבית ובונות את החוסן החיוני לבריאות הקהילה.
"לאנשי מקצוע בתחום הבריאות יש היסטוריה ארוכה של שימוש בקולותיהם כדי להשפיע על המדיניות", אמרו המחברים. "הם חייבים כעת לפעול כדי ליידע את נציגיהם על החשיבות של התנערות מאלימות גירוש והשקעה בקהילות על ידי מימון הולם של חינוך, שירותי בריאות, תשתיות ומחקר".
