החוקרים גילו כי נגיף המתגורר בתוך הפטרייה Aspergillus fumigatus מגביר משמעותית את יכולת הפטרייה לשרוד לחץ ולגרום לזיהומים חמורים אצל יונקים. הסרת הנגיף הפכה את הפטרייה לחלשה יותר ופחות ארסית, ואילו טיפולים אנטי -ויראליים שיפרו את תוצאות ההישרדות. ממצא זה חושף גורם נסתר המניע את הקדישות של זיהומים פטרייתיים ופותח את הדלת לטיפולים חדשים פוטנציאליים שמכוונים לנגיף ולא לפטרייה עצמה.
מחקר חדש שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת העברית בירושלים בשיתוף פעולה עם חוקרים מהמכון למיקרוביולוגיה באוניברסיטת פרידריך שילר, חשף אשמה בלתי צפויה המתדלקת את חומרתו של אחד הזיהומים הפטרייתיים המסוכנים ביותר בבני אדם: נגיף חי. בְּתוֹך הפטרייה עצמה.
בראשות ד"ר מרינה קמפוס רושה, ד"ר וונדה לרר, דוקטור Aspergillus fumigatus פטרייה מעניקה לה יתרון הישרדותי רב עוצמה – מה שהופך אותה לקשה יותר, עמידה יותר ובסופו של דבר, מסוכנת יותר לבריאות האדם.
השפעה נסתרת בפתוגן מסוכן
Aspergillus fumigatus כבר ידוע לשמצה בחוגים רפואיים. אחראי לרוב הזיהומים הפטרייתיים הפולשים בבני אדם, זה קטלני במיוחד עבור אנשים עם מערכות חיסון מוחלשות. למרות עשרות שנים של מחקרים, שיעורי התמותה מהזיהומים נותרו גבוהים באופן מדאיג – מתארים 50%.
אבל הצוות של ד"ר שלזינגר הוסיף סיפור שכבה חדשה ומפתיעה: נגיף RNA עם גדילים כפול, שנראה בשקט בתוך הפטרייה, נראה שהוא מתנהג כמו חבילת בוסטרים נסתרת עבור הפתוגן. כאשר נגיף זה קיים, הפטרייה הופכת להיות מיומנת בהרבה בלחץ הסביבתי ששרוד, כולל החום והתנאים החמצוניים בתוך ריאות היונקים.
פטריות שנרפאו על וירוס מאבדות את היתרון שלהם
כדי לבחון את השפעת הנגיף, החוקרים הסירו אותו מזנים פטרייתיים והשוו את התנהגותם למקביליהם הנגועים בנגיף. ההבדל היה בולט. הפטריות נטולות הנגיף איבדו את יכולתם להתרבות ביעילות, הראו הגנות חלשות יותר כמו הפחתת ייצור המלנין, והפכו פחות מסוכנים באופן משמעותי כאשר הוכנסו לריאות יונקים.
הממצאים מראים כי מה שמכונה "מיקובירוסים" אלה עשויים למלא תפקיד שקט אך קריטי בהתפתחות והתקדמותם של מחלות פטרייתיות בבני אדם-תפקיד שבאופן בעיקר לא הבחין בתחום המיקולוגיה הרפואית.
מקווה לטיפולים חדשים
אולי המבטיח ביותר מכולם: כאשר נעשה שימוש בטיפולים אנטי -ויראליים לדיכוי הנגיף במהלך ההדבקה, תוצאות ההישרדות השתפרו במודל היונקים. זה רומז בשדרת טיפול חדשה לגמרי – לא רק מכוון לפטרייה עצמה, אלא הנגיף שעוזר לו לשגשג.
"הנגיפים האלה הם כמו נהגי מושב אחורי מולקולרי", אומר ד"ר שלזינגר. "הם לא גורמים למחלות בעצמם, אך הם משפיעים על אגרסיביות הפטרייה מתנהגת ברגע שהיא נמצאת בתוך הגוף."
שינוי פרדיגמה בלחימה בזיהומים פטרייתיים
תגלית זו פותחת את הדלת כדי לחשב מחדש כיצד מטפלים בזיהומים פטרייתיים. על ידי מיקוד לנגיף בתוך הפטרייה, החוקרים עשויים יום אחד להחליש את הפתוגן מספיק למערכת החיסון – או תרופות נגד פטריות קיימות – כדי להילחם בצורה יעילה יותר.
בעולם בו פתוגנים פטרייתיים הופכים עמידים יותר לתרופות וקשה יותר לטיפול, המחקר מספק נצנוץ נדיר של תקווה: אולי התעלמנו על שחקן מפתח לאורך כל הדרך.
