כשזה מגיע לשינויי עבודה דרמטיים, ב-2019 איסלנד פתחה חלון הזדמנויות: מעבר לשבוע עבודה של ארבעה ימים מבלי להפחית בשכר. במקום חוק כללי, המהלך התבצע דרך הסכמים ישירים בין מעסיקים לעובדים – והיה זה דור ה-Z שניבא את היתרונות עוד לפני כן.
חששות ראשוניים שטופלו במהירות
בהתחלה נטו לחשוב ש-36 שעות עבודה בשבוע יפגעו בפרודוקטיביות, יגרמו להוצאות נוספות וייתקלו בקשיי שירות ללקוח. בפועל, כבר בשנים הראשונות של הניסוי דיווחו עובדים על שימור רמת העבודה ולעיתים אף על עלייה ביעילות, בזכות תחושת רעננות ומוטיבציה גבוהים יותר.
הטכנולוגיה כמפתח להצלחה
המפתח לשינוי היה תשתית דיגיטלית מתקדמת: אינטרנט מהיר גם באזורים מרוחקים ואמצעי תקשורת בענן. עבור דור ה-Z, שגדל עם כלי עבודה מרחוק ושיחות וידאו, המעבר לתאימות גמישה בין משרדים לבית הלך וכמעט התבקש – מה שאיפשר עבודה נכונה גם בימי המשרד הקצרים יותר.
מודל לעולם
הצלחת איסלנד משכה תשומת לב ברחבי אירופה: בגרמניה ובפורטוגל הופעלו ניסויים דומים, ובממלכה המאוחדת ובספרד חברות רבות אימצו את המודל. באמצעות שיתוף פעולה בין ממשלות לארגונים, הוכיחה הגישה שמאפשרת יום חופשי קבוע מגבירה שביעות רצון, מפחיתה שחיקה ומטפחת שיוויון מגדרי, כשהגברים משתלבים יותר בחיי הבית והמשפחה.
דור ה-Z והעתיד של העבודה
בעוד מדינות רבות שוקלות כעת להוריד את עומס השעות, דור ה-Z כבר חי במציאות הזו: העבודה הופכת לאיזון אמיתי בין זמן פנוי, משפחה ופיתוח אישי. מה שהחל כניסוי קטן, הפך למהפכה שמשנה את ההבנה של “יום עבודה” – ומציע מודל שבו אנושיות ויעילות יכולות ללכת יד ביד.
