במחקר שפורסם לאחרונה ב- כתב עת להפרעות רגשיותקבוצת חוקרים מדדה את השכיחות הנקודתית של הפרעה קדם-וסתית (PMDD) תוך שימוש באבחנה מאושרת ובאבחנה זמנית.
רקע כללי
PMDD, דאגה משמעותית לבריאות הנפש, התפתח ממצב למחקר נוסף במהדורות קודמות של מדריך אבחון וסטטיסטי של הפרעות נפשיות (DSM) להפרעה מוכרת ב-DSM-5 ובסיווג בינלאומי של מחלות (ICD)-11. הפרעה זו, המאופיינת בסימפטומים רגשיים ופיזיים חמורים הקשורים למחזור החודשי, מובן כיום כמשפיעה קשות על איכות החיים וקשורה לאובדנות מוגברת. האבחנה תלויה בתזמון ובחומרת התסמינים הספציפיים, כאשר DSM-5 ו-ICD-11 מדגישים תסמינים בשלב הלוטאלי, כולל שינויים רגשיים ואי נוחות גופנית.
תהליך האבחון, המבוסס באופן אידיאלי על דירוג הסימפטומים הפוטנציאליים של שני מחזורי הווסת, משתנה בין מאושרים לארעיים, בהתאם לשיטת דיווח התסמינים. דרוש מחקר נוסף כדי להבין טוב יותר את האטיולוגיה של PMDD, את יעילות הטיפול וההשפעות ארוכות הטווח על הבריאות הנפשית והפיזית.
לגבי המחקר
החוקרים ערכו חיפוש יסודי אחר מחקרים תצפיתיים שבדקו את השכיחות של PMDD בקרב נשים מגיל המעבר ועד גיל המעבר, תוך הקפדה על קריטריונים לאבחון DSM או ICD. מחקרים שהסתמכו על אבחון עצמי בלבד לא נכללו בשל חוסר מהימנותם. הם גם לא כללו מחקרים שהתמקדו במשתתפים משירותי בריאות כמו מרפאות גינקולוגיות כדי למנוע נתוני שכיחות מנופחים. כאשר נתקלו במספר מחקרים מאותו מדגם, נבחר זה עם גודל המדגם הגדול ביותר. לא היו מגבלות שפה, ו-Google Translate הופעל עבור דוחות שאינם באנגלית.
החיפוש השתרע על פני מספר מסדי נתונים – Embase, PsycINFO, MEDLINE ו-PubMed – מראשיתם ועד מרץ 2021. שני מחברים סקרו באופן עצמאי תקצירי מחקר, ובחרו טקסטים מלאים רלוונטיים לבדיקה מפורטת. החיפוש כלל מונחים שונים הקשורים ל-PMDD כדי להבטיח סקירת ספרות מקיפה.
לצורך ניתוח נתונים, שני מחברים שלפו מידע חיוני כמו מסגרת המחקר, גודל המדגם ושיטת האבחון, ופתרו כל חילוקי דעות באמצעות דיון עם מחבר שלישי. כל מחקר הוערך עבור הטיה באמצעות כלי סיכון ספציפי של הטיה.
ניתוחים סטטיסטיים בוצעו באמצעות R Statistical Software, תוך שימוש במודל של אפקטים אקראיים כדי להסביר את השונות בין המחקרים. הם העריכו הטרוגניות באמצעות ה-I2 סטטיסטיקה וחקר את המקורות הפוטנציאליים שלו עם ניתוח תת-קבוצות ומטה-רגרסיה. המחקרים סווגו בהמשך על סמך שיטת האבחון (זמנית או מאושרת) והשימוש בשאלונים.
תוצאות המחקר
בחיפוש המקיף הנוכחי, החוקרים זיהו 12,340 רשומות, ובסופו של דבר הצטמצמו ל-44 מחקרים שעמדו בקריטריונים שלהם. מחקרים אלו ייצגו 48 מדגמים עצמאיים עם סך של 50,659 משתתפים, שנעו בין 62 ל-8,694 למדגם וגודל מדגם ממוצע של 1151. טווח הגילאים של המשתתפים נע בין 14.3 ל-38.6 שנים. מחקרים אלה הופצו ברחבי העולם, עם מספר בולט מאסיה, אירופה וצפון אמריקה. רוב המחקרים השתמשו בקריטריונים של DSM לאבחון, ללא מחקרים המשתמשים בקריטריונים של ICD-11.
החוקרים ציינו שרק מיעוט מהמחקרים השתמשו בדירוג פרוספקטיבי לאבחנה מאושרת של PMDD. היה הבדל בולט בגודל המדגם הממוצע בין מחקרים עם אבחנות מאושרות (798) וארעיות (1255). מעניין שמחקר אחד לא דיווח על מקרים של PMDD במדגם שלו. החוקרים מצאו כי השכיחות המאוחדת של PMDD הייתה 3.2% באבחונים מאושרים ו-7.7% באבחונים זמניים, אם כי עם הטרוגניות משמעותית (I2 = 99%).
הסיכון להטיה השתנה בין המחקרים, עם ציונים שנעו בין 3 ל-9. יש לציין שכל המחקרים היו עקביים בשיטות איסוף הנתונים שלהם והשיגו נתונים ישירות מהמשתתפים. שכיחות גבוהה יותר נצפתה במחקרים עם אבחנה זמנית, דגימות אפריקאיות ומסגרות אוניברסיטאות. כמו כן, נצפה מתאם שלילי בין שיעורי השכיחות והסיכון להטיה.
השימוש בשאלונים באבחון PMDD השפיע גם על שיעורי השכיחות. מחקרים שעשו שימוש בשאלונים מוכרים דיווחו על שכיחות נמוכה יותר בהשוואה לאלו שלא השתמשו בשאלון סטנדרטי. מבין המחקרים שדיווחו על אבחנה זמנית, 22 השתמשו בשאלון מוכר.
מחקר מסוים של דה לה גנדרה מרטין ודה דייגו הררו ב-1996, שדיווח על שכיחות גבוהה באופן יוצא דופן של 30.5%, נחשב ליוצא דופן ולא נכלל בניתוח נוסף. התאמה זו הובילה לשכיחות מאוחדת מופחתת של 2.7% ולירידה בהטרוגניות.
התמקדות אך ורק בדגימות מבוססות קהילה שעמדו בקפדנות בקריטריונים של DSM, כולל מעקב אחר תסמינים על פני שני מחזורים, הביאה לניתוח מעודן יותר. הגבלה זו לשש דגימות חשפה שכיחות מאוחדת של 1.6%, עם הטרוגניות נמוכה משמעותית (I2 = 26%). ממצא זה מדגיש את החשיבות של הקפדה על קריטריונים אבחנתיים ובחירת מדגם בקביעת השכיחות של PMDD.
