השפעות תרופתיות שלטו בשיחה הלאומית על פסיכדליה לטיפול רפואי, אך מחקר חדש מצביע על כך שכאשר מדובר בהפחתת דיכאון באמצעות טיפול בסיוע פסיכדלי, הדבר החשוב ביותר הוא קשר חזק בין המטפל למשתתף במחקר.
חוקרים ניתחו נתונים מניסוי קליני משנת 2021 שמצא כי פסילוסיבין (פטריות קסם) בשילוב עם פסיכותרפיה במבוגרים יעיל בטיפול בהפרעת דיכאון מג'ורי.
הנתונים כללו תוצאות דיכאון ודיווחים של משתתפים על חוויותיהם עם התרופות והקשר שלהם עם מטפלים. התוצאות הראו שככל שהקשר בין משתתף לרופא חזק יותר – המכונה ברית טיפולית – כך ציוני הדיכאון היו נמוכים יותר שנה לאחר מכן.
מה שנמשך יותר מכל היה הקשר בין הברית הטיפולית לתוצאות ארוכות הטווח, מה שמעיד על החשיבות של מערכת יחסים חזקה".
אדם לוין, מחבר ראשי מחקר ותושב פסיכיאטריה ובריאות התנהגותית, מכללת אוניברסיטת אוהיו סטייט לרפואה
מחקרים קודמים מצאו בעקביות שככל שהשתנו טיפולי בריאות הנפש, יחסי אמון בין לקוחות ורופאים נותרו המפתח לתוצאות טובות יותר, אמר הסופר הבכיר אלן דייוויס, פרופסור חבר ומנהל המרכז לחקר וחינוך סמים פסיכדליים באוניברסיטת אוהיו סטייט המכללה לעבודה סוציאלית.
"המושג הזה אינו חדשני. מה שחדש הוא שמעט מאוד אנשים חקרו את המושג הזה כחלק מטיפול בסיוע פסיכדלי", אמר דייוויס. "הנתונים הללו מצביעים על כך שטיפול בסיוע פסיכדלי מסתמך במידה רבה על הברית הטיפולית, בדיוק כמו כל טיפול אחר".
המחקר פורסם לאחרונה בכתב העת PLOS ONE.
24 מבוגרים שהשתתפו בניסוי קיבלו שתי מנות פסילוסיבין ו-11 שעות של פסיכותרפיה. המשתתפים מילאו את שאלון הברית הטיפולית, תוך הערכת חוזק הקשר בין מטפל למשתתף, שלוש פעמים: לאחר שמונה שעות של טיפול הכנה ושבוע לאחר כל טיפול בפסילוציבין.
המשתתפים גם מילאו שאלונים לגבי כל חוויות מיסטיות ופסיכולוגיות שהיו להם במהלך הטיפול התרופתי. תסמיני הדיכאון שלהם הוערכו שבוע, ארבעה שבועות ועד שנה לאחר סיום הניסוי.
הניתוח הראה שציון הברית הכולל עלה עם הזמן וחשף מתאם בין ציון ברית גבוה יותר לחוויות מיסטיות ו/או פסיכולוגיות חריפות יותר מהטיפול התרופתי. תופעות חריפות נקשרו לדיכאון נמוך יותר בנקודה של ארבעה שבועות לאחר הטיפול, אך לא היו קשורות לתוצאות טובות יותר של דיכאון שנה לאחר הניסוי.
"החוויה המיסטית, שהיא משהו שמדווח לרוב כקשור לתוצאה, לא הייתה קשורה לציוני הדיכאון לאחר 12 חודשים", אמר דייוויס. "אנחנו לא אומרים שזה אומר שהשפעות אקוטיות אינן חשובות – תובנה פסיכולוגית עדיין מנבאת שיפור בטווח הארוך. אבל זה מתחיל למקם את החשיבות והמשמעות של הברית הטיפולית לצד ההשפעות המבוססות יותר הללו שאנשים לדבר על."
עם זאת, הניתוח הראה שמערכת יחסים חזקה יותר במהלך פגישת ההכנה הטיפולית האחרונה ניבאה חוויה מיסטית ופסיכולוגית יותר – אשר בתורה הייתה קשורה לחיזוק נוסף של הברית הטיפולית.
"לכן אני חושב שהמערכת היחסים הוכחה כמשפיעה בניתוח הזה – כי באמת, כל ההתערבות נועדה בשבילנו לבסס את האמון והקרבה הדרושים כדי שמישהו יכנס לתודעה חלופית בבטחה", אמר דייוויס.
בהתחשב בעובדה שתרופות פסיכדליות נושאות סטיגמה כתרופות מ-Schedule I תחת חוק החומרים המפוקחים, המאמצים למזער חוויות שליליות במחקרים עתידיים של הפוטנציאל הטיפולי שלהם צריכים להיות בעלי חשיבות עליונה – והטיפול הוא קריטי ליצירת סביבה תומכת למטופלים, אמרו המחברים.
מחקר זה יעזור באופן אידיאלי למקם בבירור את הטיפול הפסיכדלי כהתערבות פסיכותרפויטית המתקדמת קדימה – במקום שמטרתו העיקרית היא מתן תרופה, אמר לוין.
"זה לא מקרה שבו אנחנו צריכים לנסות להתאים פסיכדליים לפרדיגמה הפסיכיאטרית הקיימת – אני חושב שהפרדיגמה צריכה להתרחב ולכלול את מה שאנחנו לומדים מהפסיכדליים", אמר לוין. "הדאגה שלנו היא שכל מאמץ למזער את התמיכה הטיפולית עלול להוביל לחששות בטיחותיים או לאירועים שליליים. ומה שהראינו במחקר זה הוא עדות לחשיבותה של הברית לא רק במניעת סוגים אלו של אירועים, אלא גם באופטימיזציה של תוצאות טיפוליות ."
עבודה זו נתמכה על ידי המרכז לחקר פסיכדלי ותודעה, במימון קרן סטיבן ואלכסנדרה כהן, קרן RiverStyx ותורמים פרטיים. הוא נתמך גם על ידי המרכז לחקר וחינוך סמים פסיכדליים (CPDRE), במימון תורמים אנונימיים.
מחברים שותפים נוספים הם רפאל לנסלוטה, נתן ספדה ותיאודור וג'נר ממדינת אוהיו, ונטלי גוקאסיאן, סנדיפ נאיאק, פרדריק בארט ורולנד גריפית'ס מהמרכז לחקר פסיכדלי ותודעה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שם דיוויס היא שותפה.
