(השבוע היהודי בניו יורק) — לחגוג את סיום שנתיים של שירותו כחובש בחטיבת הצנחנים של צבא ההגנה לישראל, הצטרף תומר מאיר ל-13 מחבריו בפסטיבל נובה מוזיקה בסוף השבוע של ה-6 באוקטובר ברעים שבדרום הארץ.
זה היה פסטיבל המוזיקה הראשון שלו אי פעם. "אלה היו הרגעים הטובים בחיי. אני לא יכול להסביר את המצב שבו היינו", אמר הצעיר בן ה-21 לשבוע היהודי בניו יורק. "זו הייתה אהבה טהורה – אנשים רוקדים, צוחקים, מחייכים. כל הדברים הטובים שלמעננו חיים."
עד 6:29 בבוקר בשבת. התראות האדום, הרקטות והריצה.
"המוזיקה הפסיקה. הרקטות התחילו. התחלנו לרוץ על החיים שלנו", אמר מאיר. מאיר הוא ניצול של טבח פסטיבל נובה, שבו חמושים של חמאס הרגו 364 מבקרים בפסטיבל ותפסו לפחות 40 מוקדי חום בבוקר ה-7 באוקטובר.
שישה חודשים לאחר הפיגוע, מאיר נמצא בניו יורק וחולק את סיפורו כחלק מתערוכה אינטראקטיבית על אותו יום, שלדבריו עוזרת לו להחלים.
"כשורדת, הריפוי שאנו עושים יחד כקהילה הוא מה שבאמת מרפא עבורי", אמר מאיר. "לרפא אחד את השני – זו נובה."
תערוכת פסטיבל נובה מוזיקלי, שכותרתה "7 באוקטובר, 06:29," הוא צעד סוחף לתוך איך זה היה להיות בפסטיבל כשהוא הותקף.
מסכים המציגים קטעים מההתקפה על נובה מוצגים לצד פריטים אישיים וקמפינגים שנלקחו מהפסטיבל המשחזרים את מתווה הפסטיבל ב"תערוכת פסטיבל המוזיקה של נובה: 7 באוקטובר, 06:29 בבוקר, הרגע שהמוזיקה עמדה במקום". (אלקסי רוזנפלד/Getty Images לתערוכת פסטיבל נובה)
התערוכה, שעלה לראשונה בתל אביב במשך 10 שבועות בדצמבר, נוצר על ידי מעצבים ומפיקי תרבות ישראלים, שרבים מהם היו מפיקים עם פסטיבל נובה מוזיקלי עצמו. הוא הובא לניו יורק בעזרתו של סקוטר בראון, המפיק והפילנתרופ המוזיקלי היהודי-אמריקאי.
כמו הגרסה התל אביבית, התערוכה משחזרת את הוויזואליה והצלילים של הטבח בפסטיבל נובה. אבל הגרסה הניו יורקית היא במובנים מסוימים "אינטנסיבי יותר", לדברי יעל פינקלשטיין, מתנדבת שאספה פריטים מאתר נובה ועזרה בהקמת התערוכה בתל אביב וגם בניו יורק.
"בישראל עשינו את זה מהר מאוד אחרי ה-7 באוקטובר, אז אנחנו לא רוצים לגרום לאנשים כאב", אמר עומרי סאסי, ממפיקי התערוכה, שהיה גם תקליטן בפסטיבל ומייסד התערוכה. קהילת נובה. אבל בניו יורק, הוא אמר, "היינו צריכים להראות לאנשים מחוץ למדינה מה קרה".
אלמנטים חדשים בתערוכת ניו יורק כוללים עשרות עדויות וידאו של ניצולים, מתנדבי זאקה ובני משפחה, כמו גם צילומי גלם גרפיים שצולמו ב-7 באוקטובר, הן מבאי הפסטיבל והן מאנשי חמאס. בנוסף, ניצולי הטבח כמו מאיר וסאסי יהיו בתערוכה מדי יום כדי לחלוק את סיפוריהם ולענות על שאלות.
המטרה שלהם, אמר מאיר, היא להראות לתושבי ניו יורק שהאימה שחוו עלולה לקרות לכל אחד.
"זה יכול להיות הילדים שלך, אמא שלך, אחותך או אחיך. זה יכול להיות כל אחד – אם אתה רוצה שלילדים שלך יהיה זמן לחגוג את החיים כמו שאני חגגתי, קודם אתה צריך לבוא לראות מה קרה לנו", אמר מאיר.
הם גם רוצים להציע הפוגה מהמתיחות סביב מלחמת ישראל-חמאס, שהחלה עם הפיגוע ב-7 באוקטובר. כמה ישראלים, כולל ניצולי נובה, שנסעו לארצות הברית כדי לספר את סיפוריהם, התמודדו עם מחאות מצד תומכים פרו-פלסטינים שרואים בהם קידום תעמולה לטובת מאמץ המלחמה של ישראל.
התפיסה הזו שגויה, אמר יוני פיינגולד, עוד אחד מיוצרי התערוכה, לשבוע היהודי בניו יורק.
"הדבר הראשון שכולם צריכים להבין זה היה פסטיבל מוזיקה בינלאומי, שפה של כל העולם", אמר פיינגולד. "המטרה שלנו היא להפריד בין הרעיון שפסטיבל המוזיקה הבינלאומי הזה היה בצד הישראלי של הסכסוך. אנחנו לא מדברים על פוליטיקה, אנחנו לא מדברים על הסכסוך – זה על פסטיבל מוזיקה".
הוא ציין כי התערוכה הועלתה לראשונה במהלך Coachella, אחד מפסטיבלי המוזיקה הגדולים בארצות הברית, שנערך בקליפורניה.
"כל צעיר שהולך לקואצ'לה בסוף השבוע הזה צריך להתייחס לפסטיבל מוזיקה תמים שהותקף באכזריות כאשר כל המטרה הייתה להפיץ אהבה ושלווה וקבלה של כולם", אמר פיינגולד, שהוא ה-cאיש שיער של איגוד התרבות ו אמנויות במה בישראל. אשתו רעות היא האוצרת והמנהלת של התערוכה.
לפני הכניסה לתערוכה, האורחים צופים בסרט תיעודי קצר על תרבות "שבט נובה", הפסטיבל שנחשב כחגיגה של "חברים, אהבה וחופש אינסופי" שבמרכזה "מוזיקת טראנס", ז'אנר של מוזיקת ריקודים אלקטרונית, שעוזר למשתתפים להבין את האנרגיה של אהבה, שמחה ומוזיקה שהביאו צופי פסטיבל נובה לחוויה לפני שהטרור היכה.
לאחר שלמדו על אתוס נובה, האורחים נכנסים לתערוכה, מסתובבים על קצות האצבעות סביב שרידי אתרי קמפינג, בעוד עשרות מסכים משמיעים בו זמנית סרטונים שצולמו בבוקר ה-7 באוקטובר. ההשפעה היא רועשת ומדאיגה, שנועדה למקם כל אורח ברגעים המדויקים של כאוס, מתח ופחד שעברו בשטח הפסטיבל. (מפיקים של התערוכה ממליצים לילדים מתחת לגיל 16 לא להגיע לתערוכה.)
במסכים אחרים הפזורים בחדרים, התערוכה מציגה עדויות וידאו של עשרות ניצולים מהפסטיבל, שכל אחד מהם משתף במה שמשך אותם לנובה וכיצד נמלטו. באחד המדורים מתארים מתנדבי זאקה, שירות האיתור וההצלה הראשון בישראל, את האימה והמום שראו כשהגיעו לאתר פסטיבל נובה ב-7 באוקטובר ובשבועות שאחרי. קטע אחר מאפשר לאורחים להיכנס לבילוי של בונקרי הבטון שרבים מהקורבנות נערמו לתוכם כדי להגן על עצמם.
מאות נעליים נותרו מאחור באתר הפסטיבל. מתנדבים בילו שבועות באיסוף, צילום וקטלוג של הפריטים. (ג'וליה גרגלי)
הכל בתערוכה הובא ישירות מאתר נובה, אמר פיינגולד. זה כולל את הלכלוך על האדמה, כיסאות דשא, שמיכות, מכוניות שרופים, סיר פורטה עם חורי כדורים, ציוד הדיג'יי והבמה.
קטע "אבודים ומצאו" ענק ממלא פינה של השטח של 50,000 רגל מרובע. ביגוד, כיפות, תרמילים, צלוחיות, ספרים, כובעים, נעליים ושעונים שהושארו באותו בוקר מוצבים על שולחנות. כל פריט נאסף על ידי מתנדבים באתר נובה, שגם צילמו הכל כדי ששורדים ובני משפחה יתאחדו עם חפציהם אם יראו משהו שהם מזהים.
לפני סיום התערוכה, האורחים יכולים לצפות באנדרטה עם תמונות של 364 הקורבנות שנהרגו במהלך הטבח, ובקיר המוקדש לכ-250 בני הערובה שנחטפו מרעים ומהאזורים הסמוכים באותו יום.
ערימת כיפות נמצאה באתר הפסטיבל. (ג'וליה גרגלי)
התערוכה פתוחה בוול סטריט 23 בניו יורק מה-21 באפריל עד ה-25 במאי. כרטיסי כניסה מתוזמן הם מינימום $1למרות שלאורחים יש אפשרות לרכוש כרטיס ב-$18, 36$, 72$ או 180$, כאשר עלות הכרטיס נתרמה למסע הריפוי של נובה, יוזמה התומכת בטיפול ובטיפולים אחרים בבריאות הנפש לניצולי 7 באוקטובר ובני משפחותיהם.
כמו בתערוכה בתל אביב, כל חדר מתבהר ככל שהאורחים עוברים בו, ומסתיים ב"חלל ריפוי" חם ומלא אור עם ספות וחוברות צביעה. קיר אחד מעוטר בסיסמת התקווה המריאה מאז הימים מיד לאחר הפיגוע.
"עוד נרקוד", מבטיח הקיר.
"המסע לרפא את עצמך הוא מסע, ללא ספק. חלק מהקהילה של נובה הוא שאנחנו מרפאים אחד את השני ביחד – ריפוי הוא לעזור לטפל באחרים", אמר מאיר. "בשבילי נובה היא תקווה, עוזרים אחד לשני, תמיד מחייכים ודואגים אחד לשני. אני רוצה להפיץ את התקווה הזו כל חיי".
