במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת פסיכיאטריה תרגום, חוקרים מניו זילנד ערכו ניסוי שלב I כדי להעריך את ההשפעה של מינון מיקרו של דיאטילמיד חומצה ליסרגית (LSD) על דפוסי השינה והפעילות של 80 מבוגרים בריאים.
הם מצאו שבהשוואה לביקורות, משתתפים שקיבלו מינון מיקרו של LSD ישנו זמן רב יותר בלילה שלמחרת, ללא ירידה בשינה בימי המינון.
לימוד: LSD מגביר את משך השינה בלילה שלאחר מינון המיקרו. קרדיט תמונה: Olena Yakobchuk/Shutterstock.com
רקע כללי
מיקרו-מינון, התרגול של מתן עצמי של סמים פסיכדליים מתחת לסף הזיה, מאמינים כמשפר את מצב הרוח, היצירתיות והפרודוקטיביות. בעוד שהשפעותיו על התפקוד הנוירופיזיולוגי מתועדות, השפעתו על התנהגות השינה נותרה בלתי נחקרה.
מחקרים קודמים על מינונים מאקרו של תרופות פסיכדליות כמו איהוואסקה ופסילוציבין מצביעים על שינויים בשינה של תנועת עיניים מהירה (REM), אך אינם משפיעים על זמן השינה הכולל. מחקרים בבעלי חיים מראים באופן דומה ערנות מוגברת ומשכי REM ו-non-REM מופחתים עם תרופות פסיכדליות סרוטונרגיות.
מחקר משנת 1966 מדד שינה באופן אובייקטיבי בשילוב עם מינון מיקרו והראה כי מינונים נמוכים של LSD הגדילו משמעותית את משך ה-REM והפריעו לשינה בגלים איטיים. ובכל זאת, העיתוי של מתן התרופה היה שונה מהשיטות המודרניות של מינון מיקרו.
דיווחים סובייקטיביים על איכות השינה ממחקרי מיקרו מינון מצביעים על השפעות מעורבות, כאשר חלקם מדווחים על שיפורים ואחרים חווים קשיים, כגון נדודי שינה. בעוד שחלק מהאנשים מציינים שיפור באיכות השינה כמוטיבציה למינון מיקרו, אחרים מדווחים על אתגרים, המצביעים על השפעה דו-כיוונית על השינה.
בהתחשב במחסור הנוכחי בראיות בתחום, בניסוי השלב הראשון הנוכחי, החוקרים העריכו את ההשפעה של מינון מיקרו של LSD על משך השינה באמצעות שעונים זמינים מסחרית.
לגבי המחקר
המחקר הנוכחי השתמש בתכנון כפול-סמיות של קבוצות מקבילות, שחילק באקראי מתנדבים גברים בריאים לקבוצות LSD (n=40) ופלסבו (n=40). המשתתפים נתנו בעצמם עשרה מיקרוגרם בסיס LSD או פלצבו כל שלושה ימים במשך שישה שבועות.
חמישה משתתפים לא השלימו את פרוטוקול הניסוי, ושלושה קיבלו מנה נוספת עקב בעיות בתזמון.
קריטריוני ההכללה העיקריים היו גברים בגילאי 25-60 שנים. מצד שני, קריטריוני ההדרה כללו מצבים רפואיים ספציפיים, הפרעות פסיכיאטריות, שימוש בחומרים ומינון פסיכדלי קודם.
נערכו ארבעה ביקורים: סקר, קו בסיס, מינון ראשון (יום 1) ומעקב (יום 42). ההקרנה כללה בדיקות סמים בשתן ובדיקות נשיפה. המשתתפים קיבלו מכשירי Fitbit Charge 3/4 ללבוש במהלך הניסיון, לסנכרן נתוני שינה ופעילות באמצעות אפליקציית Fitbit.
המינון התרחש לפני 11 בבוקר בימי המינון. הציות הובטח על ידי מתן מינון הקלטת וידאו.
הניתוח כלל 3231 לילות של נתונים, עם ממוצע של 40.39 לילות למשתתף. המחקר עיבד נתוני שינה של Fitbit תוך התמקדות במצבי שינה: "REM", "עמוק", "קל" ו"ער".
ניתוח סטטיסטי כלל שימוש במודלים ליניאריים של השפעות מעורבות ללא זקיפה לנתונים חסרים, ותיקון Bonferroni.
תוצאות ודיון
הניתוח גילה עלייה משמעותית בשנת REM (p=0.0037), זמן שינה (p=0.0026) ושינה כוללת (p=0.0027) בלילה שלאחר מינון מיקרו עם LSD בהשוואה לפלסבו.
הבדלים אלו הסתכמו ב-8.13 דקות נוספות של שנת REM, 21.1 דקות שינה ו-24.3 דקות שינה הכוללת. בעוד ששינה עמוקה התקרבה למובהקות (p = 0.043), אך שום שינויים בפרופורציות שלבי השינה לא הגיעו למובהקות.
המשתתפים בקבוצת ה-LSD הלכו לישון מוקדם יותר באופן מובהק (בסביבות 25.17 דקות, p=0.005) בלילה שלאחר מינון המיקרו, אך לא נצפה שינוי משמעותי בזמן ההשכמה. בנוסף, לא היו השפעות לאורך זמן לגבי השינוי בזמן השינה בלילה שלאחר מינון המיקרו.
לא נצפו שינויים משמעותיים בדפוסי הפעילות הגופנית בין קבוצות ה-LSD והפלצבו. בנוסף, לא נצפו השפעות אינטראקציה בולטות במדדים כגון קלוריות, מרחק, צעדים או מצבי פעילות (ישיבה, פעילות קלה, פעילות מתונה, פעילה מאוד).
המשתתפים בקבוצת ה-LSD דיווחו על עייפות מוגברת באופן שולי ביום שאחרי המינון, עם עשר תופעות לוואי הקשורות לשינה שדווחו בהשוואה לארבע בקבוצת הפלצבו.
בראיונות איכותניים, המשתתפים ציינו השפעות שונות על רמות האנרגיה עם מינון מיקרו, אך לא הזכירו במפורש את הצורך בשינה נוספת או שעות שינה מוקדמות יותר.
בסך הכל, המחקר מתחזק על ידי שימוש במכשירים לבישים שאפשרו איסוף של כמות גדולה של נתוני שינה נטורליסטיים תוך שהם פולשניים מינימליים בהשוואה להגדרות מעבדת שינה מסורתיות.
עם זאת, מגבלות המחקר כוללות את ההתמקדות הבלעדית במשתתפים גברים בריאים, היעדר פוטנציאל של הכללה לנשים ולאנשים עם מצבים נפשיים, והסתמכות על מכשירים לבישים, שעשויים להיעדר גישה למדדי שינה קליניים חשובים.
סיכום
לסיכום, ממצאי המחקר מדגישים את העלייה המשמעותית בשינה הכוללת שנצפתה עם מינון מיקרו של LSD. הממצאים תומכים בשילוב של מכשירים לבישים לניטור שינה בניסויים המתמשכים בשלב II של מינון מיקרו של LSD עבור הפרעת דיכאון מג'ורי.
בנוסף, הם מדגישים את הצורך בימי "חופש" בין מפגשי מינון מיקרו כדי להקל על התאוששות נאותה, ומציעים תובנות חשובות למחקר עתידי ולתרגול קליני בטיפול בסיוע פסיכדלי.
