קראתי את מאמר הדעה של הרב שמואל אליהו באתר כיפה בו הוא מציין כי "רוב הבנות הדתיות שהתגייסו לצה"ל יצאו פגועות". ובכן, בתור בת דתית, ששירתה ארבע שנים מתוכן שנה וחצי כקצינה בתפקיד משמעותי וכאחת שמכירה עשרות נערות ונשים שעברו את אותו תהליך כמוני, תמהה אני על האמירה ועל הנחרצות שבה. אינני תלמידת חכמים במובן הכולל של המונח, ואינני מתיימרת להביא את ההיתרים ואף החיובים לשירות נשים בצה"ל כפי שלמדתי ממוריי ורבותיי במהלך השנים (בדגש על ההתלבטות לאורך כיתה יא' ויב' על המשך דרכי), אך כן אציין כי אלו קיימים גם קיימים.
הרב אליהו מציין כי "הניסיון מורה שרוב הבנות הדתיות שהלכו לצבא יצאו פגועות. אם הם הלכו לתפקידים מינהלים – הם יצאו פגועות בצניעות וברמה הדתית שלהן. אם הם יצאו לתפקידים קרביים – הן יצאו פגועות גם גופנית בשברי מאמץ וכד'. הכל בגלל פעולות גופניות שמתאימות לגברים ולא לנשים. בוודאי נוכל למצוא כמה בנות שאולי לא יצאו פגועות, אבל רובן המוחלט של הבנות יצא פגוע". האם הרב היה מעודו "בת דתית בשירות צבאי" שהוא יכול להעיד על כך בכזה ביטחון?
1. "בנות שהלכו לצבא לתפקידים מנהליים יצאו פגועות ברמה הדתית שלהן ובצניעות שלהן" – הטבע מלמד אותנו שאנו כאנשים מתפתחים ומשתנים. אין ספק כי הרמה הדתית משתנה בצבא, עבור כל אדם, אך לאו דווקא פוחתת אלא כמו שמראה הכתבה הבאה דווקא עולה https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3828183,00.html. האמת היא שאני מכירה הרבה יותר בנים שנכנסו לצבא דתיים ובמהלך השירות "הורידו את הכיפה" מאשר בנות ואין ספק שהסטטיסטיקה מלמדת שנתון זה נכון. בנוסף, גם הרמה הדתית של בנות בשירות לאומי משתנה, וכן, לפעמים גם לרעה, האם זה אומר שנפסיק לשרת את המדינה? לדעתי לא.
2. "בנות שהלכו לתפקידים קרביים יצאו פגועות גם גופנית… בגלל פעילות גופנית שמתאימה לגברים" – פגיעות גופניות כגון שברי מאמץ הן דבר נפוץ בצבא, בהחלט לא רק אצל נשים, גם אצל גברים ואף יותר. המעבר בין מאמץ גופני סביר למאמץ אותו דורשים תפקידים קרביים בצבא הוא פעמים רבות עצום וגובה "קורבנות" פיזיים מגופם של הלוחמים. להפוך את הנתון הזה לכזה שמרמז על כך שלוחמות נפגעות יותר בגלל שמדובר בנשים זה עיוות של הסטטיסטיקה והתעלמות לגמריי מכך שתופעה דומה מתרחשת במגדר הגברי.
עוד מצויין כי גם בצבא ארצות הברית הבינו כי שירות נשים אינו מועיל, ובכן, זה פשוט לא נכון. נשים משרתות בצבא ארה"ב ותופסות תפקידי מפתח בכל סוכנויות הביטחון האמריקאיות כבר שנים רבות. אם יש מגמה של פיחות בגיוס נשים לצבא ארה"ב אין זה בגלל מדיניות הצבא אלא בשל האפשרויות הרבות הנוספות שקיימות בפני נשים כיום. אל לנו לשכוח כי מדובר בגיוס התנדבותי בשונה ממדינת ישראל מאחר ואצלינו הגיוס לצה"ל הינו חובה.
הרב אליהו מציין כי רב ההפסד על התרומה בשירותן של ה"בנות" בצבא. אני חולקת על קביעה זו בצורה נחרצת. בנות המגזר הדתי-לאומי משרתות בצבא בתפקידי מפתח, בין אם בחיל המודיעין וחיל האויר שם השמירה על קיומה של המדינה מתבצעת יום יום 24/7 ורובה ככולה נסתרת מעיניו של הרב ומעייני הציבור כולו. בין אם בחיל חינוך כמורות חיילות המסייעות לנוער הישראלי להשלים בגרויות על מנת שיוכלו להיות חלק משמעותי משוק העבודה במדינה. כמפקדות על חיילי מק"ם המסייעות לחלץ נוער בסיכון מהתנהגות דומה. כמפקדות בקורס "נתיב" המסייעות בגיור צבאי. כמדריכות טיולים בארץ אשר מחברות את הנוער הישראלי לאדמת אבותיו ועוד ועוד.
לבסוף מאשים הרב את ארגוני השמאל כאילו שהם אלו שדוחפים את הבנות הדתיות להתגייס. אני שמחה לבשר כי את הבחירה שלי להתגייס לא עשיתי מתוך "דחיפה" של אף ארגון שמאל. הבחירה שלי הגיעה מתוך שנים של חינוך ערכי מצד ההורים שלי. חינוך לכך שמדינת ישראל הינה ראשית צמיחת גאולתינו. חינוך לכך שאם אחרי אלפיים שנה לעם ישראל יש סוף סוף ריבונות בארץ ישראל, וצבא יהודי שמגן על העם היהודי, אז זה מתפקידי לתת מעצמי מאה ועשרים אחוז לעם ישראל במקום ובתפקיד שבהם אנצל את כישוריי בצורה הראויה ביותר. אני מאמינה שכמוני גם בנות דתיות-לאומיות רבות גדלו על ברכיי הערכים הללו וזו הסיבה לרצון העז להתגייס – לתת כמה שיותר במקום הטוב ביותר. אין זה אומר דבר על מערך השירות הלאומי, מדובר במערך חשוב מאין כמוהו אשר תרומתו לבניין העם בארצו לא תסולא בפז. אך הוא אינו הדרך היחידה עבור בת דתיה לשרת את ארצה נאמנה.
בכל שירותי הצבאי הייתה אמירה שחזרה על עצמה, לא משנה מה התפקיד, מה שמשנה זה איך ומה שעושים איתו. במקרה הזה אני גאה לציין שהבנות המשרתות מייצגות אותנו בכבוד רב ופעמים רבות לשירות יש ערך מוסף של קירוב לבבות ואחדות בעם ישראל. כן ירבו.
