שורשים גנטיים משותפים מחברים הפרעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות

במחקר פורץ דרך, חוקרים מהמרכז לפסיכיאטריה מדויקת באוניברסיטת אוסלו ובבית החולים האוניברסיטאי באוסלו גילו קשרים גנטיים נרחבים בין הפרעות נוירולוגיות כמו מיגרנה, שבץ ואפילפסיה, לבין מחלות פסיכיאטריות כמו סכיזופרניה ודיכאון. פורסם ב מדעי המוח בטבעמחקר זה מאתגר גבולות ותיקים בין נוירולוגיה ופסיכיאטריה ומצביע על הצורך בגישות משולבות יותר להפרעות מוחיות.

מצאנו שהפרעות פסיכיאטריות ונוירולוגיות חולקות גורמי סיכון גנטיים במידה רבה יותר ממה שהוכר בעבר. זה מצביע על כך שהם עשויים לנבוע בחלקם מאותה ביולוגיה בסיסית, בניגוד לדעה המסורתית שהם ישויות מחלה נפרדות. חשוב לציין, הסיכון הגנטי היה קשור קשר הדוק לביולוגיה של המוח."

אולב בז'רקהגן סמלנד, פסיכיאטר וסופר ראשון

כמעט מיליון מקרים נותחו

הצוות ניתח נתונים גנטיים מקרוב למיליון אנשים עם מגוון רחב של מצבים פסיכיאטריים או נוירולוגיים. מערך הנתונים הגדול הזה איפשר למפות אותות גנטיים משותפים וספציפיים להפרעה. "הממצאים עולים בקנה אחד עם מה שאנו רואים מבחינה קלינית: לעתים קרובות חולים מציגים תסמינים חופפים בין נוירולוגיה ופסיכיאטריה", אומר פרופסור אולה אנדראסן, מנהיג המרכז לפסיכיאטריה מדויקת. "התוצאות שלנו תומכות בהשקפה אחידה יותר של הפרעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות".

לקראת טיפול הוליסטי יותר

לדברי Smeland, המחקר מצביע על כך שמטופלים יכולים להפיק תועלת מאסטרטגיות טיפול שלוקחות בחשבון היבטים ביולוגיים ונפשיים כאחד. "עלינו לשאול האם החולים מקבלים את הטיפול הטוב ביותר כאשר הנוירולוגיה והפסיכיאטריה פועלות במקביל ולא יחד", הוא אומר

גנים והשפעתם המגוונת על ביולוגיה של המוח

למרות שהמחקר מצא חפיפה גנטית משמעותית, ההפרעות עדיין הציגו חתימות ביולוגיות שונות בחלקן. "לדוגמה, רגישות גנטית לשבץ הייתה קשורה לגורמי סיכון לפקקת, בעוד אפילפסיה הייתה קשורה לנוירונים – תאי העצב של המוח. הסיכון הגנטי למחלת אלצהיימר וטרשת נפוצה, לעומת זאת, היה קשור למערכת החיסון, שמשפיעה גם על מערכת העצבים. הסיכון הגנטי למחלות עצביות ולמחלות פסיכיאטריות היה קשר עקבי למחלות עצביות ולנוירונים. הפרעות פסיכיאטריות הן הטרוגניות, אך עדיין עשויות להיות קשורות במסגרת ביולוגית משותפת", מסביר סמלנד.

כיוונים עתידיים

אמנם קיימות הבחנות בין הפרעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות, אך מחקר זה סולל את הדרך להבנה הוליסטית יותר של הפרעות מוחיות. "אני מאמין שחילופי ידע משופרים ושיתוף פעולה הדוק יותר בין פסיכיאטריה ונוירולוגיה יכולים להועיל באופן משמעותי לחולים", קובע סמלנד.