במחקר שפורסם לאחרונה ב- BMC Medicine, קבוצת חוקרים זיהתה את הגורמים המשפיעים על השונות בשכיחות הדיכאון בקרב הסובלים מכאב כרוני ופיתחה מודלים חיזויים קליניים להערכת הסבירות לדיכאון בקבוצה זו.
לימוד: שונות בשכיחות של דיכאון בקרב מבוגרים עם כאב כרוני: ניתוח ביובנק בבריטניה באמצעות מודלים חיזויים קליניים. קרדיט תמונה: fizkes/Shutterstock.com
רקע כללי
כאב כרוני הוא גורם נכות עולמי מרכזי, המשפיע על למעלה מ-30% מהאוכלוסיה ולעיתים קרובות מתקיים במקביל לדיכאון, אשר משבית כ-5% מהמבוגרים ברחבי העולם. הקשר בין כאב כרוני ודיכאון מבוסס היטב; לכל מצב יש פוטנציאל להחמיר את השני.
למרות זאת, השכיחות של דיכאון בקרב אלו הסובלים מכאב כרוני משתנה, כאשר ההערכות נעות בין 15% ל-85%, מושפעות מהבדלים בהגדרות דיכאון, חומרת הכאב וגורמים דמוגרפיים כגון מגדר, מצבים בריאותיים נוספים ומצב סוציו-אקונומי.
דרוש מחקר נוסף כדי לחדד את ההבנה של הקשר המורכב בין כאב כרוני ודיכאון וכדי לשפר את הדיוק והישימות של מודלים חיזויים קליניים על פני אוכלוסיות מגוונות.
לגבי המחקר
המחקר הנוכחי השתמש בנתונים מבנק הביולוגי של בריטניה (בריטניה). הוא התמקד במשתתפים שהשלימו את "ההערכה העצמית המקוונת של בריאות הנפש" בין 2016 ל-2017 ואת השאלון "חווית כאב" מ-2019 עד 2020.
מערך הנתונים הגדול של הביובנק הבריטי, בשילוב עם סקרים מפורטים על כאב ובריאות נפשית, סיפק פלטפורמה ייחודית לחקר כאב כרוני והקשר שלו עם דיכאון.
השאלון "חווית כאב" נבחר על פני נתוני הבסיס בשל מגוון רחב יותר של סוגי כאב ומשתנים נוספים הקשורים למאפייני הכאב.
כאב כרוני הוגדר באמצעות קריטריונים מהסיווג הבינלאומי של מחלות 11, וסווג אותו כנפוץ או אזורי על סמך תגובות המשתתפים. הבחנה זו הייתה חשובה מכיוון שאופי ומיקום הכאב הם גורמים משמעותיים בשכיחות הדיכאון בקרב הנפגעים.
בנוסף, המחקר בחן כאב רב-אתרי והשפעתו על הפרעות מצב הרוח, תוך שילוב שאלות לגבי אזורי הכאב המטרידים ביותר ואופי הכאב (נוירופתי או לא).
דיכאון הוגדר באמצעות גישה כפולה: אבחון מקצועי המקושר ממסמכי בריאות ותסמינים שדווחו על עצמם באמצעות טופס קצר מאומת של ראיון האבחון הבינלאומי מורכב.
שיטה זו נועדה ללכוד תצוגה מקיפה של ההיסטוריה של בריאות הנפש של המשתתפים במהלך החיים, שהיא חיונית להבנת מצבים משתנים כמו דיכאון.
המחקר השתמש גם בשאלון בריאות המטופל כדי להעריך דיכאון נוכחי בקרב המשתתפים, והוסיף רובד נוסף לניתוח. ניתוחים סטטיסטיים כללו מודלים של רגרסיה לוגיסטית שפותחו כדי להעריך את ההסתברות לדיכאון בקרב הסובלים מכאב כרוני.
המודלים שילבו מגוון מנבאים, כולל פרטים דמוגרפיים, מאפייני כאב וגורמי אורח חיים, המדגישים את מורכבות ההשפעה של כאב כרוני על בריאות הנפש.
תוצאות המחקר
הניתוח המקיף הנוכחי כלל 24,405 משתתפי ביובנק בבריטניה עם כאב כרוני. בקרב אנשים אלו, 3.7% דיווחו על דיכאון נוכחי, ל-32.6% הייתה היסטוריה של דיכאון לכל החיים, 21.8% הפגינו תסמיני דיכאון תת-סף לאורך חייהם, ול-45.6% לא הייתה היסטוריה של דיכאון לכל החיים.
העוקבה כללה בעיקר אנשים לבנים (97.1%) עם גיל ממוצע של 64.1 שנים, מה שהדגיש את הצורך לשקול מגוון גורמים דמוגרפיים בהבנת דיכאון בקרב אלו עם כאב כרוני.
עבור אלה שחווים כאב כרוני נרחב, 45.7% דיווחו על היסטוריה חיים של דיכאון, כאשר שיעורי השכיחות משתנים באופן משמעותי בין 25.0% ל-66.7% על סמך מאפיינים אינדיבידואליים.
מודל חיזוי המשלב משתנים כמו גיל, מדד מסת הגוף (BMI), מצב עישון, פעילות גופנית והיסטוריה רפואית הראה הבחנה מתונה וכיול טוב, מה שמרמז על שימושו במסגרות קליניות. יש לציין, גיל, מגדר ו-BMI הופיעו כמנבאים משמעותיים להיסטוריה של דיכאון לכל החיים.
באופן דומה, בקרב אלו עם כאב אזורי כרוני, ל-30.2% הייתה היסטוריה של דיכאון לכל החיים. המודל עבור קבוצה זו כלל מנבאים כמו אופי הכאב ושימוש קבוע באופיואידים, והוא הראה רמות דומות של אפליה וכיול.
מנבאים מרכזיים כללו שוב גיל, מין ומאפיינים ספציפיים של כאב, שהשפיעו באופן משמעותי על תוצאות הדיכאון.
המחקר העריך גם דיכאון נוכחי, ומצא כי 10.5% מהאנשים עם כאב כרוני נרחב ו-2.5% מאלה עם כאב אזורי כרוני היו כיום מדוכאים.
מנבאים שונים היו רלוונטיים לתוצאות אלו, כאשר מצב עישון, פעילות גופנית ומצבים נלווים כמו מחלת כליות כרונית מילאו תפקידים משמעותיים. מודלים שפותחו עבור דיכאון נוכחי הדגימו רמות בינוניות עד גבוהות של אפליה וכיול טוב, המצביעים על מהימנותם הפוטנציאלית.
ניתוחים נוספים אישרו שמודלי החיזוי היו חזקים בדרך כלל בסוגים שונים של כאב אזורי, אם כי קטגוריות מסוימות, כמו כאבי בטן וחזה, הראו דיוק ניבוי מעט נמוך יותר.
