Search

שובו אלי ואשובה אליכם

"השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם"- לפי כנסת ישראל הקב"ה הוא האחראי להשיבה: "אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם שלך הוא – השיבנו … שנאמר (תהלים פ"ה) 'שובנו אלקי ישענו'", ואילו לפי הקב"ה, כנסת ישראל היא הנושאת באחריות לשוב: "אמר להם: שלכם הוא שנאמר (זכריה ב') 'שובו אלי ואשובה אליכם נאום ה' ' ". בסופו של דבר, מושגת הפשרה בנוסח המחייב הן את כנסת ישראל והן את הקב"ה: "לכך נאמר: "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" (שם).

מה משמעות תהליך התשובה – האם אנו שבים אל הקב"ה – או שמא שב הוא אלינו?

נדמה כי מענה על האמור ניתן למצוא במדרש המובא בשמו של רבי חנינא בר דוסא (משנה ברכות ה', ה'): "אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְאוֹמֵר, זֶה חַי וְזֶה מֵת. אָמְרוּ לוֹ, מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ. אָמַר לָהֶם, אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתִי בְּפִי, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל וְאִם לָאו, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף" (משנה ברכות ה', ה').

בעודו מתפלל כבר ידע רבי חנינא בר דוסא האם תפילתו מתקבלת. זאת מאחר שיש הקבלה בין עולמות תחתונים לעולמות עליונים. תפילה העושה רושם בעולמות תחתונים – לבטח מותירה את חותמה אף בעולמות עליונים. לפיכך אם התפילה פועלת על האדם ומרגשת אותו עד דמעות, הרי שיש בכך עדות לכך שתפילה זו פעלה גם בשמים.

יסוד זה מתואר בתורת החסידות ע"פ הפסוק במשלי (כ"ז, י"ט): "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". אדם המתבונן על בבואתו במים, רואה השתקפות של עצמו. אם הוא מזיז את ידו, גם דמותו המשתקפת מזיזה את ידה. אם הוא מתקרב לדמותו – דמותו מתקרבת אליו.

פסוק זה ממחיש את מהות הקשר בינינו לבין הקב"ה. הקשר הוא סימביוטי לחלוטין. כל תהליך שאנו חווים, חווה הקב"ה עימנו. ממילא כאשר אנו מתקרבים אל ה', הוא מתקרב אלינו, בבחינת: "שובו אלי ואשובה אליכם" (מלאכי ג' ז'). ואכן נדמה, כי על עקרון זה ביקש המדרש דלעיל לרמז – התקרבותנו אל הקב"ה והתקרבות הקב"ה אלינו – חד המה.

גם במצוות השופר שבראש השנה מובלטת ההדדיות שבינינו לבין הקב"ה. מצד אחד – אנו מברכים: "לשמוע קול שופר". מצד שני, בתום סדר שופרות שבתפילת מוסף בראש השנה אנו מברכים את הקב"ה: " ברוך אתה ה' שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים". מי שומע את השופר – האם אנו או שמא הקב"ה?

בשבוע שעבר הבאנו מדברי ר' צדוק מלובלין (פרי צדיק לראש השנה, אות כ"ט) הממחיש את העקרון עליו עמדנו לעיל: "שכשהאדם שומע גם השם יתברך שומע". הקב"ה שומע את השופר דרך האזניים שלנו. תקיעת שופר מותירה את חותמה בנו, משילה מעלינו את מעטה הציניות, ובכך אף פותחת שערים בעולמות עליונים.

סיכומם של דברים, בימים קדושים אלה, עת קוראים אנו לה', מייחלים אליו, ומתפללים לקירבתו, מתברר לנו, כי למעשה כל אותה העת, קורא הקב"ה אלינו, כפי שמסביר הרב קוק: "על ידי הרהורי תשובה שומע האדם קול ה' הקורא אליו מתוך התורה ומתוך כל רגשי הלב, מתוך העולם ומלואו וכל אשר בם, וחשק הטוב הולך ומתגבר בקרבו, והבשר בעצמו, הגורם את החטא, הולך ומתעדן, עד שאור התשובה חודר בו".(אורות התשובה ז':ג'). ויה"ר שנשכיל לשמוע ולהשמיע, להתקרב ולקרב.

 

דילוג לתוכן