בעוד שהכניסה לרפואה וכירורגיה הפכה מגוונת יותר, מדוע הגיוון הזה נעלם ברמות הבכירות? מחקר חדש מאוניברסיטת סארי טוען שהתשובה טמונה באופן שבו שופטים קריירות מדי יום.
חוקרים גילו שלמרות שנים של מדיניות שוויון, מי שיתקדם בניתוח בבריטניה עדיין תלוי במי שכבר שולט בחדר. המחקר, שפורסם בכתב העת Journal of Management Studies, ניתח עשור של נתוני קריירה של NHS ומצא כי מנתחים מקבוצות מיוצגות חסרות נוטים יותר לעזוב את ההכשרה ופחות לקידום, במיוחד בסביבות שבהן תפקידים בכירים נשלטים על ידי גברים לבנים. הממצאים מצביעים על כך שרשתות בלתי פורמליות ותרבות מקצועית ממשיכות לעצב קריירה כמו כללים פורמליים.
החלטות לגבי התקדמות אינן מבוססות אך ורק על הכשרון, אלא מושפעות ממי שנראה "מתאים" לתדמית המסורתית של מנתח.
בחלקים מסוימים של מערכת ה-NHS, במיוחד בתחומי כירורגיה מומחים, אי השוויון מושרש יותר. באחרים, בעיקר בבתי חולים להוראה גדולים עם פיקוח חזק יותר ונהלים ברורים יותר, הפער מצטמצם. זה מצביע על כך שההקשר הארגוני ממלא תפקיד מכריע בעיצוב תוצאות עבור צוותים מקבוצות מיוצגות חסרות, כולל התקדמותם, שימורם וחוויית אי השוויון שלהם".
ד"ר קרול וודהמס, המחברת הראשית של המחקר ופרופסור לניהול משאבי אנוש, אוניברסיטת סארי
החוקרים ניתחו את מסלולי הקריירה של 3,402 מנתחים מתאמנים על פני 212 נאמנויות של NHS במשך עשר שנים, עקבו אחר קידום לרמת יועץ ויציאה מהכשרה. הם השוו תוצאות על פני מגדר ומוצא אתני ובחנו כיצד אלו משתנים בהתאם להרכב כוח העבודה ומבני הממשל.
ד"ר קרול וודהמס המשיכה:
"אנשים מניחים לעתים קרובות שאי-שוויון הוא נחלת העבר כי הכללים השתנו. אבל מה שאנחנו רואים כאן הוא שלדינמיקה הבלתי פורמלית עדיין יש משקל משמעותי. מי שמכיר, נתמך ובסופו של דבר מקודם, מעוצב על ידי מי שכבר מחזיק בכוח".
המחקר מגלה שסביבות עם ריכוז גבוה יותר של מנתחים גברים לבנים בכירים נוטות לחזק את היתרונות בקבוצה, בעוד שאחרות מתמודדות עם מחסומים תלולים יותר. עם זאת, ממשל חזק יותר ושקיפות יכולים לנטרל זאת, במיוחד בהחלטות קידום רשמיות.
ד"ר וודהמס הוסיף:
"לא מדובר בהאשמת יחידים. מדובר בהכרה בכך שמערכות ותרבויות חשובות. החלק המעודד הוא ששינוי אפשרי. במקום שבו ארגונים לוקחים אחריות ברצינות ומבהירים תהליכים, אי השוויון מתחיל להצטמצם".
החוקרים טוענים כי שיפור ההוגנות במקצועות העילית דורש יותר מיוזמות גיוון. היא דורשת תשומת לב לאופן קבלת החלטות, מי מקבל אותן וכיצד נאכפת אחריות. בלי זה, ההתחייבויות הפורמליות לשוויון מסתכנות בהתערערות על ידי פרקטיקות יומיומיות.
